נאום הסיכום לדברי הברית

פסוקים אלה שלהם מוקדש גיליוננו קשים לא רק בגלל פסוק ג' - הנראה סותר את הבחירה החופשית - (לפסוק זה ולקושיית אברבנאל שהובאה בשאלה ב הוקדש כל גיליון כי תבוא תשי"ז, עיין שם), אלא גם בגלל קישורם של הפסוקים למה שקודם להם, למה שיבוא אחריהם וגם בגלל קישורם של הפסוקים האלה בינם לבין עצמם (עיין שאלה א 6!) ואף דברי רש"י על שני פירושיו קשים הם, ומפרשי רש"י כולם מאריכים בפירוש דבריו. ונביא בזה את דברי בעל באר יצחק המפרש את דברי רש"י אלה באריכות רבה אך בבהירות רבה, (ומכיוון שאין ספר זה מצוי היום כלל, לכן העתקנו דבריו כמעט בשלמות):

...המשך הפרשה שלפנינו יורה שבא משה לומר לישראל... שהחיוב עליהם לקבל על עצמם דברי הברית מפני הטובות שעשה המקום עמהם והנסים שהיו ביציאת מצרים והטובות שהיו להם בלכתם במדבר ובירושת ארץ סיחון ועוג. אבל אם זאת לבדה כוונת הפרשה יקשה:

א)      שלפי זה המאמר קצר מאד וכבר הקדים משה בפרשת דברים ברוחב הלשון לערוך לפניהם חסדי המקום עמהם וחיובם לעבדו וכאן קצר, ואם בא המאמר לכוונה זו בלבד, לא יאות בזה הקצור, שהרי הוא מאמר מעורר לקבלת דברי הברית!

ב)      מדוע הצריך להזכירם שוב חובתם בקבלת עבודת ה', אחרי שכבר הוכיחם בהמראתם את ה' עם כל רוב טובו עמהם...

ג)        מה שבא כאן באמצע המאמר פסוק ג' "ולא נתן ה' לכם"... שעל פי הכוונה הזו – היינו חובתם לקבל על עצמם עבודת ה' מפאת רוב חסדיו – אין לו התקשרות כלל עם המשך המאמר ואין לו מובן, לאיזה צורך בא.

ד)       גם אם נאמר, שבא הפ' הזה לעצמו מבלי התקשרות עם שלפניו, היה ראוי להיות מקומו אחרי ספור כל החסדים, לפני פסוק אחרון "ושמרתם את דברי הברית".

לכן פרשו חז"ל שהמאמר הזה הבא להזהיר על שמירת דברי הברית עיקרו לא בא להזהיר מפאת החסדים שעשה הבורא עמהם, רק מפאת ההשגה שנשלמה להם עתה יותר ממה שהיתה בהם קודם כריתת הברית.
ובא לומר: עד כה בהיותם ממרים הגיע להם העונש כפי מדרגתם בהשגה, ולא נמשך העונש זמן רב שיגיעו קרוב לכליון והפסד האומה, רק היו העונשים במדבר לאט ולשעתו, לנוע במדבר, להמית החוטאים... אמנם עתה כאשר הבשילו תבונתכם והגעתם להכרה שלמה אין לכם התנצלות עוד, ואם לא תאבו לשמוע לדברי הברית, תהיה מרה אחריתכם, כי יבואו עליהם דברי הקללה, ותגלו מארצכם ותהיו מפוזרים... למשל ולשנינה... כאשר האריך בסדר נצבים.
ועל פי כונה זו יתקשר המאמר היטב; תחילה החל לומר: אתם ראיתם... בארץ מצרים... המסות הגדולות... ואח"כ אמר: "ולא נתן ה' לכם לב לדעת..." כלומר: עם כל החסדים ועם כל הנסים והטובות, בכל זאת "לא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות...".
ואין הפירוש כפשוטו, שלא ידעתם הנסים ולא ראיתם אותם, רק הוא דרך משל, כנוי על ההשגה: לא לבד שלא התבוננתם מתוך הפלאות מה שיש להתבונן מזה, להקיש מן הנראה על הבלתי נראה... אבל גם הנראה והנשמע כאלו לא ראיתם ולא שמעתם, כי לא עשה שום רושם בנפשכם להתעורר אל האהבה והיראה והכרת הטובה, "עד היום הזה" שהגעתם למדרגת ההשגה.
ולפי שמתחילה לא הגעתם להשגה זו, לא הגיע בימים ההם העת לנחול את הארץ, כי לא הייתם זכאים לכך, והיה מן הצורך לצרף אתכם עוד במדבר...
לתכלית זה הייתי מוליך אתכם במדבר ארבעים שנה ובמשך הזמן הזה היה מתנהג עמכם ה' ית' כמנהג האב עם בנו הרך, אשר לא גמל פרי תבונתו, והיה שמאל דוחה וימין מקרבת, ויכלכל כל מחסוריו, כי ייחל שיציף שכלו ויהיה לאיש; כן הספיק הקב"ה כל צרכיכם במדבר, האכילכם את המן, ובגדיכם לא בלו.
אמנם עתה בהיות לכם לב לדעת הגיע תור להביאכם לארץ וזה ראשית ירושתכם, כי כבשתם ארץ סיחון ועוג. לזאת אני מזהיר, כי אם תמרודו, לא היה עונשכם כעונש אבותיכם הולכי מדבר, כי אין לכם התנצלות עוד, כי כבר דעתכם שלמה ועונשכם יהיה עזיבה והכרתה וגלות... כמבואר בדברי התוכחה.
לכן ראו עתה, כבר בא מועד להביא אתכם לארץ, כי כבר נשלמה דעתכם, לזאת "ותבואו אל המקום הזה..." כי יצאתם מימי הבחרות לימי הגדלות... לכן "ושמרתם את דברי הברית" כי אם תמאנו ומריתם, מרה יהיה אחריתכם, כאשר האריך בפרשת נצבים.
ועתה מה נכון קשור הפסוקים! תחילה אמר: "אתם ראיתם..." ובכל החסדים והנפלאות ההם לא נשלם שכלכם, לזאת לא הגיעה עדיין העת להכנס לארץ. לכן "ואוליך אתכם..." לצרף אתכם; ועם כל מריכם הספיק ה' צרכיכם... ותהיו לגוי גדול. ועתה, אחרי משך הזמן כאשר בשל שכלכם החל ה' ית' להביאכם לארץ... עתה עתה הנני מזהירכם...
זה עיקר כונת המאמר, ועם הכונה הזאת בא גם כן זכר חסדי המקום וחיוב העבודה מצד זה, אבל הוא כונה טפלית...
והנה הארכתי עד כה בבאור זה שהוא לפי פירוש שני לזכר רש"י, שהוא מזהיר בשמירת דברי הברית מצד שלמות ההשגה שהגיעה להם. אבל כאן בדבור שלפנינו (=תחילת דברי רש"י) פרש רש"י באופן אחר, שהוא מצד שלמות המדות, הכרת חסדי המקום, וכונת המאמר על דרך זה:
"אתם ראיתם... המסות הגדולות..." ובכל זה "ולא נתן ה' לכם לב לדעת..." לידבק במקום ולהכיר חסדיו "עד היום הזה", שאני מתבונן בכם תיקון נפשכם להכיר טובותיו, וזה יתן ללבי פרי תקוה, כי תהיו לגוי קדוש ראוי לקבל טובת אלוקים. ואולם עד כה: "ואוליך אתכם במדבר..." שהייתם נעים ומטולטלים במדבר והייתם צריכים לחסדי ה', הספקת המן והתמדת קיום כסותכם, במעמד זה פקחתם עיניכם לדעת מה רבו חסדיו וזה הוליד בכם הדבקות.
אבל עתה, "ותבואו אל המקום הזה" ירא אנכי פן השובע והעושר והכבוד ישיא לבבכם ותשכחו כי ה' הוא המטיב לכם, כאלו אינכם נצרכים לחסדיו עוד. לזאת אני מזהירכם "ושמרתם..." ואם לא – ימר אחריתכם, כאשר האריך בפ' נצבים.
זה מה שראיתי בקט שכלי בבאור דברי רש"י בפרש זו.                     

עד כאן דבריו.

מעתה יובנו דברי רש"י והקושיות השונות שמקשים פרשני רש"י עליו (הובאו בשאלה א) אל נכון. יש גם לשים לב לכך, שבפירושו הראשון רש"י מסיים: "ואל ירום לבבכם ושמרתם את דברי הברית", ואילו את פירושו השני הוא מסיים במילים "לפיכך ושמרתם את דברי הברית", על פי פירושו של בעל באר יצחק גם זה מתפרש יפה. כמו כן יובן עתה מה ראה רש"י להקדים את פירוש פסוק ו' לד"א לפסוק ג' (שאלה א ד').