פרשת "החדש הזה לכם"
שמות פרק יב, פסוקים א - כ
מצוות אכילת מצה
נאמר בספר החינוך, (מצווה עשירית בפרשת בא):
לאכול לחם מצה בליל חמישה עשר בניסן העשוי ממין דגן שנאמר "בערב תאכלו מצות" ופירושו ליל ט"ו בניסן בין בזמן שיהיה שם פסח (= קרבן פסח), בין בזמן שאל יהיה שם.
לכאורה פסוק ט"ו – שבו עוסק גיליוננו – אינו אומר כך אלא מדבר על אכילת מצה שבעת ימים, ונראה שאין פשט הכתובים וההלכה עולים בקנה אחד. ואמנם הראב"ע, הנוהג בפירושיו לפסוקים הנוגעים בהלכה לפרש על-פי פירושם של חז"ל, [ועיין דבריו (שמות כ"א, כד):
"...והכלל לא נוכל לפרש על דרך מצוות התורה פירוש שלם אם לא נסמוך על דברי חז"ל...";
(שמות כ"ג, ב):
"... וחז"ל פירשו, כי מזה נלמד, כי הלכה כרבים, ומה שהעתיקו הוא האמת";
(שמות כ"א, י"ג) ד"ה בעליו אין עמו, בפירוש הקצר:
"וכאשר נסתכלנו מה שהעתיקו הקדמונים, ראינו שגם הוא נכון"],
הנה בפסוקנו לא הלך בדרך זו ופירש נגד פירושם של חז"ל.
והיו שתמהו על פירושו זה והיו גם שהאשימוהו באי-ידיעת תורה שבעל-פה. כבר הרמב"ן מתקומם נגד פירוש הראב"ע בעשרת הדברות, על כי יוצא הוא בדברים חריפים נגד דברי חז"ל "שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו", וכותב עליו הרמב"ן, שם (ד"ה זכור את יום השבת):
"והטעם הזה לא יסבול אות אלא מי שאינו רגיל בתלמוד".
ואולם רבים יצאו להגן על הראב"ע ולהוכיח כי ידיו רב לו גם בתורה שבע"פ.
בפירוש לראב"ע בשם קרני אור לר' יהודה לייב קרינסקי (בחומש "מחוקקי יהודה" פיעטרקוב תרע"א) נמצא מראה מקום לויכוח שהתנהל לפני קרוב למאה שנה מעל דפי העיתונות העברית השבועית בשאלה זו, ומאחר שאין הדברים מצויים, מצאתי לנכון להביאם בעלוננו:
... ואולם מה שנוגע להראב"ע עם כל מאמרו:
"ואנחנו נסמוך על דעת קדמונינו "ז"ל" ועם כל מה שכתב על זה מבארו בעל אהל יוסף: "גם זה יעיד עליו, על הראב"ע, שעל דברי חז"ל הוא סומך ועל פירושם הוא נשען בכל המצוות ולעולם אינו חולק על פירושי המצוות" – בכל זאת מצאנו שיצא לפעמים חוץ מדברי חז"ל כמו בפרשת בא עצמה כתב:
ואין "בכל מושבותיכם תאכלו מצות" רשות, כמו "ששת ימים תעשה מלאכתך" רק חיוב, למען תזכור".
וזה נגד הדין, כידוע שרק בלילה הראשון יש חיוב אכילת מצה (ובדומה לו) בפרשת כי תבוא: "טעם 'בימים ההם' שזה (הבאת ביכורים) חיוב כל זמן ששם כהן גדול". ואין זכר לזה בדין, ונפלא כי גם התרגום הירושלמי תרגם (דברים כ"ו ג') "ובאתם אל הכהן" – "כהנא רברבא";
בזה וכיוצא בזה מוכרחים אנחנו לומר, כי שכח הראב"ע לפי שעה את דברי חז"ל כי לא היה בעל המלאכה הזאת.
עד כאן דברי ר' ב"המגיד".
(אחרי הביאו את דברי ר' הנ"ל): פלא בעיני על החכם ר', הלא הוא מארץ פולין, אשר כל גדוליה וחכמיה יוקירו ויעריצו את הראב"ע ויעמולו ויגיעו לבאר דבריו הסתומים, וזה מקרוב שלח לי הרב החכם הכולל המפורסם מו"ה יעקב רייפמן נ"י ביאורים נחמדים על הראב"ע במגילת רות, וגם הרב המה"נ מו"ה צבי הירש חיות זצ"ל כבדו כאשר יאות. יעויין עוד מה שאמר אמ"ו הרב הגאון מו"ה שי"ר, הריני כפרת משכבו, ב"כרם חמד" שביעי כי כל החכמים הגדולים החזיקו להראב"ע לתלמודי גדול, יעויין ראש השנה י"ג בתוס' ד"ה דאקריבו. וגם בתוס' תענית כ' ד"ה בתכונתו, הביאו את הראב"ע לאיש מצוין בשם.
ולולא לא היה גם גדול בתלמוד, רק במקרא, לא הביאוהו בעלי התוספות כאיש מצויין.
דדברי הגאון בעל ים של שלמה בטלים ברובא.
ובאמת בזיון הראב"ע מארץ כתים (איטליה) נגלה לנו, זה עשר פעמים, חכם אחד[1] הכלימו וביישו והכר לו[2] ופעם אחת יאמר, כי הראב"ע ידע היטב את נפשו ולכן קרא את עצמו בשם "בלעם". (כרם חמד ז' 35)[3] וזה הכה שורש לבאים אחריו, כי זה מקרוב כתב חכם אחד, כי שפינאצה בנה יסוד כפירתו על הראב"ע (זיינע פערשטעקטע קעצעריי)...
אמרו שהוא פרשה התורה פעמים אין מספר נגד הקבלה (= התורה שבעל פה), הלא גם חז"ל בעצמם אמרו: "פשטיה דקרא במאי כתיב?" ורש"י ז"ל כתב גם כן: "הדרשה תדרש לעצמה"...
לכן אקווה כי החכם ר', אשר הוא חכם וירא אלוקים, מהיום והלאה ישמור פיו ולשונו לדבר דברי בוז על חכמים גדולים, ואף כי על המתים אשר כבר מתו; הלא על דבר קל אשר נשמט מפי ר' שמעון על ר' עקיבא נשחרו שיניו מפני תעניותיו (נזיר נ"ב). ויאות להחכם ר' לאמור: "נעניתי לכם, עצמות הראב"ע".
ועוד המשך לויכוח הנ"ל בדברי ר' יוסף זכריה שטערן אב"ד דק"ק שאוויל –
מה שהביא החכם ר' מהראב"ע שהכתוב שבעת ימים תאכל מצות על דרך הפשט הם חיוב, ממה שאמר "למען תזכור" ראיתי להעיר במה שאמר בפני יהושע פסחים כ"ח ע"ב בהא דאמר ר"ש: "כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ וכו'" והכריח בפלפולו דר"ש לשיטתו, דאכילת מצה הוי חובה כל שבעה...
ואמנם בעיקר בהעניין אין זה דבר חדש, כידוע דרכם בקודש של הפשטנים הראב"ע והרשב"ם[4], וכמו שהעידו בעצמם, לבאר המקרא לפעמים גם בהיותו נגד תורה שבעל פה, בהיות שלא סידרו חיבורם להלכה, ועל כל פנים דרכם להקדים הפשט ולחקור אח"כ ביכולתם, הסיבה שנטו מזה בעומק הפשט...
והרא"ם (ר' אליהו מזרחי) במשפטים, שהמפרשים כולם לא כוונו בפירוש התורה, רק ליישב פירוש המקרא, יהיה כהלכה או לא כהלכה, ועיין בספר אמונת חכמים פרק ב', שרש"י פירש הרבה פעמים כדברי היחיד בגמרא, לפי שהפירוש ההוא נאות בלשון הפסוק.
------------------------------------------------------------------------------------
[1] הכוונה לשמואל דוד לוצאטו, שהטיח בהרבה מקומות מכתביו וממכתביו דברים נגד הראב"ע.
[2] על פי הפסוק איוב י"ט ג: "זה עשר פעמים תכלימוני לא תבושו תהכרו לי" ואין לו חבר במקרא.
[3] שד"ל הביא חליפת "אפיגראמים" שקולים בין רבנו תם לבין ראב"ע, שבהם כבדו זה את זה ועל דברי רבנו תם: "אני עבד לאברהם" (= ראב"ע) למקנה ואקודה ואשתחוה לאפיו", שלח לו ראב"ע:
הנכון לאביר עם א-ל ורועם להשפיל ראש במכתב אל בזוי עם?
וחלילה למלאך האלוקים אשר יקוד וישתחוה לבלעם.
ולמכתם זה הוסיף שד"ל שם:
"ונראה שהיה ראב"ע מבחין יפה בין התכונות הישראליות אשר הן למורשה לתלמידיו של אברהם אבינו, אשר האחרון שבהם בזמן היה רש"י ותלמידיו ובין התכונות היווניות והישמעאליות אשר היו לנחלה לתלמידיו של בלעם. וכמה פליאות חכמה רמז לנו ראב"ע כאן בתיבה אחת, והמשכיל יבין וידום". עד כאן דברי שד"ל.
ונראה שלחינם תפש שד"ל את הראב"ע כאן, אשר לא יותר מאשר השתעשעות במליצות על דרך אסוציאטיבית ("מלאך ה' – בלעם") הייתה כוונתו.
[4] ונוכל להוסיף על כך גם פירוש רש"י לפרק כ' בפרשתנו, שעליו אומר הרמב"ן שלא פירש בהתאם להלכה, ובכמה מקומוחת ברבנו יוסף בכור שור – מבעלי התוספות, אשר בוודאי לא יחשדו בו שלא ידע תורה שבע"פ.
