פסח

המידה האחרונה בברייתא של ל"ט מידות שהתורה נדרשת בהן המידה האחרונה היא:

ממוקדם וממאוחר שהוא בפרשיות.
כיצד?... (ויבא דוגמא מבראשית ט"ו) כיוצא בו (במדבר א') "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים". ואחר כך כתוב (במדבר ז' א') "ויהי ככלות משה להקים את המשכן..." והלא הקמת המשכן היה מקודם שהוקם המשכן באחד בניסן בשנה שניה שנאמר (שמות מ' י"ז) "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן". אלא מכאן אתה למד שהמאוחר הוא מוקדם בפרשיות.

ואילו בגירסת הברייתא הנמצאת במדרש הגדול מובאות דוגמאות אחרות, ולענייננו חשובה הדוגמה:

תני חזקיה (במדבר ט' א') "וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית" – זה היה ראוי להיות תחילת ספר במדבר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

ולזה נביא כאן מתוך פירושו של ר' זאב וולף איינהארן, (מהרז"ו) לברייתא הנ"ל:

האמת היא שהתורה גברה מאד בדרכיה וכל ענין שנכתב שלא כסדר יש בו טעם בדרוש או בסוד ה', "כי לא דבר ריק הוא מכם" (דב' ל"ב מ"ז) – ואם ריק הוא – מכם, שאין אנו יודעים לדרוש. ומה שאמרו "אין מוקדם ומאוחר בתורה" פרושו, שאין התורה שומרת החוק הזה של מוקדם ומאוחר שזהו מגדרי החכם (אבות פרק ד') "אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון". אך התורה גבהה בטעמי דבריה מבינת אדם ואינה שומרת החוק הראוי הזה מפני טעמים גבוהים ורמים מדעת האדם.

ואעפ"י שהטעמים "גבוהים ורמים מדעת האדם" השתדלו פרשני הדורות למצוא בכל זאת מה טעם סטתה התורה מן הסדר הכרונולוגי, וכפי שרואים אנו בפירושים המובאים בשאלה א' וב'.
השווה עוד לפירושים המובאים בגיליון את נסיונו של ספורנו להסביר את הסדר הבלתי כרונולוגי של פרשת נשא בהעלותך, פרק ט' פסוק א':

ד"ה בחדש הראשון: אחר שפקד אנשי הצבא וסדר הסגלים ונושאים המשכן להכניסם לארץ וטהר מחניהם מן הטמאים כאמרו "והיה מחניך קדוש" למען תהיה השכינה ביניהם במחנה צבאותם, ספר הכתוב ארבעה מעשים טובים שעשו ישראל, שבהם זכו להכנס לארץ מיד בלתי מלחמה לולא המרגלים, כמו שהעיד משה רבנו באמרו לחובב: "נוסעים אנחנו אל המקום": ראשונה ספר חנוכת המזבח, שנית זריזותם בענין חנוך הלויים, שלישית זריזותם בקרבן הפסח, רביעית לכתם אחרי האל ית' במדבר אע"פ שהיה העלות הענן בזמנים בלתי נודעים פעמים ארוכים ופעמים קצרים באופן שהיה ראוי שתקשה עליהם מאד החניה והמסע.
ולהודיע כל אלה ספר אותם כפי מדרגת היותו לרצון לפניו, לא לפי הזמן שהיו בו; ולכן ספר בכאן ענין חנוכת המזבח והלויים והפסח שהיו בחדש הראשון, והיתה תחילת הספור "בחדש השני" והיה ענין חניתם לנסיעתם ע"פ ה' מיום צאתם ממצרים, ועל כמו זה אמרו "אין מוקדם ומאוחר בתורה" וזה כאשר תכון תכלית מה זולת הזמן בסדר המסופר.