גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
עלון הדרכה
חזרה לגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת כי תצא
שנת תשכ"ד

איסור הלנת שכר שכיר

דברים פרק כד, פסוקים יד - טו

פרשה זו היא העשירה במצוות מכל פרשיות התורה. יש כאן הזדמנות למורה להעמיד את תלמידיו על השפע הזה בחוקים ובמשפטים, בהגבלות ובהדרכות בחיי יחיד ובחיי ציבור, ביחסי משפחת וביחסי עמים, בחיי עיר ובחיי כפר, בשטח העבודה ובענייני משא ומתן מסחרי.

בשאלה לתכלית המצוות כולן עסקנו בגיליון כי תצא תשט"ו וראוי לסיים לימוד הפרשה - אחר שהכירו התלמידים עולם גדול זה של תורה בכללו והתעמקו לפחות בחלק קטן מהם בפרטיות - בקריאת שני המדרשים שהובאו שם.

הפעם התרכזנו במצווה אחת בלבד, אשר בה עוסקים שלושה פסוקים בתורתנו - שניים בפרשתנו ואחד בפרשת קדושים, וראוי להעמידם זה מול זה, כפי שעושים רבותינו במדרשי הלכה.

לשם סיכום דיני הלנת שכר שכיר ראוי לעיין ברמב"ם הלכות שכירות, פרק י"א הלכות א-ב.

לשם השוואה והחייאת החסר וראיית האקטואליות הובא כאן העתק מתוך "דברי הכנסת": הדיון הראשון של חוק איסור הלנת שכר שכיר (אחריו הועלה עניין זה עוד מספר פעמים לדיון עד שנתקבל החוק).

ישיבת  הכנסת כ"ו אייר תשט"ו ("דברי הכנסת", כרך 18 1954):

היו"ר ב. מינץ: אנחנו עוברים להצעה לסדר היום מס' 895 - הצעת חוק איסור הלנת שכר, תשט"ו - 1955. רשות הדיבור לחה"כ אונא.

משה אונא: כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכת הלנת שכר שכיר התפשטה בשנים האחרונות בצורה מבהילה. ריבוי הקשיים הכספיים הולידו תופעה מבישה זו. היא נעשתה לדבר נפוץ וכמעשה רגיל בתחום היחסים שבין עובד ומעביד. אי תשלום שכר במשך שלושה-ארבעה חודשים נעשה לדבר שכיח עד כדי כך, שבכלל כבר לא הרגישו האנשים איזה עוול הם עושים ולאיזו דה-מורליזציה הם גורמים. היו מקרים חמורים בשטח זה אבל אינני רוצה להיכנס לפרטים ולמנותם כאן. דיברתי על עוול ודה-מורליזציה, עוול כלפי העובד הסובל קשה יחד עם בני משפחתו עד כדי הטלת חרפת רעב עליהם, ביטחון פרנסתו המינימאלי נלקח ממנו והוא נאלץ להשלים עם הפסדים כבדים ואין שכרו בידו. לא פעם קורה שהפועלים מוכרים את תלושי העבודה שלהם בחלק מערכם ובלבד שיהיה בידם לתת לחם למשפחותיהם.

הלנת השכר גורמת גם לדה-מורליזציה של המעביד וגם של הפועל: של המעביד, המאבד את הרגשת העבירה שהוא עושה, עד כדי כך שלא פעם נשמע הסבר והצדקה להלנת שכר, כאילו יש רשות למעביד לקחת לעצמו אשראי מפועליו בדרך זו כדי לקיים את מפעלו; ושל הפועל, שנראה לו כאילו אין תמורה לעמלו אם זו באה לו לאחר זמן רב, והוא יגיע לידי מסקנה, שאין ערך למאמציו ולהתקיים מיגיע כפיו.

הייתה תקופה שגם משרדי הממשלה היו נגועים בנגע ממאיר זה. אני שמח לציין שדבר זה השתנה לטובה... נדמה לי, שכיום לא תיתכן מניעה לגשת באופן דחוף לפעולה חקיקתית בעניין זה, כדי לעקור תקלה זו מחיינו. כל זמן שאין חקיקה, לא נהיה בטוחים שתקלה זו לא תתפשט מחדש, וזאת יש למנוע בכל מחיר.

לפי תפישה יהודית מקורית הלנת שכר שכיר היא לאו מן התורה שחכמינו השוו אותה לדיני נפשות, תוך הבנה עמוקה של גוף הבעיה. וזו לשון הגמרא על הכתוב (דברים כ"ד, טו) "ביומו תתן שכרו... כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו" – "מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר את עצמו למיתה, לא על שכרו? ...כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נפשו ממנו" (בבא מציעה קי"ב).

שר העבודה גולדה מאירסון: אין לי כל ויכוח עם הח"כ אונא, ואינני יכולה לגרוע שום דבר מהערכתו את המנהג הנפסד הזה במדינה – הלנת שכר. אפשר רק להוסיף אבל לא לגרוע אף מילה אחת ממה שאמר על הנגע הזה. מה שנוגע למשרדי הממשלה ולגופים ציבוריים אשר במשך תקופה ידועה היו נאלצים אף הם להיזקק לחטא זה, אני שמחה לציין שמשרדי הממשלה, הסוכנות וגופים ציבוריים אחרים כבר נכנסו למעגל של תשלום שכר באופן סדיר. אני שמחה מאוד לציין שתופעה זו כבר נעלמה כמעט לחלוטין בשטח הציבורי. יש עוד מקומות שבהם המצב עדיין חמור, אבל אלה אינם משרדים ממשלתיים ולא הסוכנות...

אהרן ציזלינג: אולי אפשר להגדיר מה זו אי הלנת שכר?

שר העבודה גולדה מאירסון: כאשר משלמים בשבוע הראשון של החודש בעד העבודה של החודש שעבר.

אהרן ציזלינג: גם לגבי שכירי יום נוהגים כך?

שר העבודה ג. מאירסון: אם אתה רוצה לדעת באלו מקומות אין משלמים את השכר בזמן, אני מוכנה להגיד לך, חשבתי שאולי זה לא נחוץ.

אשר לעניין חקיקת החוק: בתוכנית חוקי העבודה נמצא גם חוק בענייני שכר, לא רק סעיף זה של הלנת שכר, אלא גם בעניין הגנת שכרו נגד עיקול, נגד ניכויים, הגנה על כך ששכרו של הפועל לא ישתלם במצרכים במקום בכסף, ועוד סעיפים שונים. החוק הזה נמצא בעיבוד...

הייתי מציעה לחה"כ משה אונא להסתפק בכך שהחוק המצא בעיבוד משרד העבודה יכלול  גם את הסעיף הזה. אם לא יסתפק בכך, אין לי כל התנגדות לכך, שינוסח חוק קצר נגד הלנת שכר...

היו"ר ב. מינץ: גם שרת העבודה וגם חה"כ אונא אינם מתנגדים שיחוקקו חוק קצר נגד הלנת שכר... אני שמח ששתי ההצעות הראשונות (הראשונה הייתה חוק הגנת הטבע. נ.ל.) עברו מתוך אידיליה כזאת. נקווה שהדבר ימשך כך.

הצעת חוק איסור הלנת שכר תשט"ו (הוגשה ע"י חה"כ מ. אונא) (דברי הכנסת 18, עמ' 1672):

1. הגדרות: "שכיר יום" פירושו אדם, שמעבידו יכול לפטרו ע"י צו הודעה מוקדמת של יום. "מעביד" פרושו כמשמעותו בפקודת הפיצויים לעובדים.

2. חובת תשלום שכר: שכרו של שכיר יום ישתלם על ידי מעבידו לא יאוחר מאשר בשעה 18 של יום חמישי בשבוע לכל שבוע עבודה או חלק ממנו, המסתיים בו.

3. חובת המצאת חשבון: על המעביד למסור למקבל השכר או ללשכת העבודה הכל לפי המוסכם, חשבון בכתב שיצוינו בו טיב העבודה, גובה השכר, הבסיס שלפיו הוא משלם, התקופה שהוא משלם בעדה והניכויים החוקיים, אם היו כאלה...

4. מועד תשלום מוסכם: היה שכיר יום מועסק ע"י המעביד בקביעות, יהיה מזכותם של הצדדים להסכים על מועד קבוע אחר לתשלום שכר העבודה, ובלבד שלא ייקבע מועד יותר מאוחר מסוף החודש בו הוא מועסק.

5. חובת תשלום במזומנים: שכר העבודה ישולם במזומנים...

6. פיצויים עבור איחור: כל מעביד המאחר לשלם בניגוד לסעיף 2 לחוק זה... ישלם למקבל השכר כפיצוי, אחוז אחד לכל שבוע  מן הסכום המגיע לשכיר יום.

7. עונשים: איחר המעביד לשלם שכר של שכיר יום בתקופה העולה על חודש, ייאשם בעבירה ויהיה צפוי לקנס של 500 ל"י או למאסר חודש או לשני העונשים כאחד...