גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
עלון הדרכה
חזרה לגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת בלק
שנת תשכ"ב

המפנה ביחסו של בלעם

במדבר פרק כד, פסוקים א - יד

במשל השלישי עסקנו פעמים – בגיליון תש"ט, ושוב מתוך השוואה מדויקת בין שני המשלים הראשונים ובין השלישי, בשנתיים האחרונות; וכן גם השנה לא עסקנו בדברי בלעם במשליו אלא בהכנותיו. גם בשאלה א ובייחוד בשאלה ג עומדת לפנינו השאלה: האם השתנה בלעם מזמן בואו אל בלק ועד הנה, או נשאר עומד על עמדו? האם הפך הקוסם לנביא אמת, אם לא? האם הפך המברך בעל כרחו למברך מרצונו?

(לשאלה זו יש לעיין גם בגיליון בלק תש"ז ותשט"ו).

כל כובד ההוכחה של הסוברים, כי אמנם חל שינוי בבלעם, מוטל על המילים "ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים". אמנם לא שמענו שהלך עד הנה "לקראת נחשים" ולהיפך שמענו שהיה הולך "אולי יקרה ה' לקראתו" – אך פליאה זו מתפרשת בדרך כלל ע"י ההנחה, שהתורה מקצרת במקום אחד ומוסיפה פרטים במקום שני (וכדברי הרמב"ן תקצר "במעשה" או "בסיפור"). לפי רש"י אפילו נתפשת ההליכה הזו "אולי יקרה ה' לקראתי" כהשתמשות בנחשים.

אבל גם אם פתרנו קושי זה, גם אם נניח שעד עתה הלך לקראת נחשים, שעד עתה היה כל כולו קוסם, ואם נשמע מן התורה שהפעם "לא הלך לקראת נחשים", עדיין יש אפשרות לחילוקי דעות, האם הימנעות זו מהליכה "לקראת נחשים" סימן להתעלות היא, או שמא להיפך סימן לירידה נוספת?

רשב"ם, נוטה בהחלטיות לצד הראשון:

ד"ה לקראת נחשים: לנסות ממקום למקום אולי יוכל לקללם – אלא מעתה נתכון לברכם בלב שלם ומתוך כך כתוב "ותהי עליו רוח אלוקים" כאן, שרוח שכינה שרתה עליו מאהבה דרך חיבה.

אך כאן תשאל שאלה: אם נהפך והיה לאיש אחר אשר שרתה עליו שכינה, איך זה שב לסורו ונתן עצתו הרעה להכשילם בזימת בנות מדין? היתכן שמי שהתעלה לדרגה עליונה, להתפעל מתומתם וטהרתם של ישראל, עד ששורה עליו השכינה, היתכן שהוא ישיא את עצתו הידועה למלך מואב?[1]

וזו בוודאי אחת הסיבות שהניעו את רש"י ואחרים לעמוד על דעתם, שלא השתנה בלעם לטובה גם במשלו השלישי. וכן גם דעת שד"ל:

ד"ה ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים: לא הלך לעשות הפעולות שהיה רגיל לעשות, אשר לא נזכרו בכתוב רק נרמזו במלות "אקרה כה". והנה עתה רצה לקלל מבלעדי רצון ה' "וישת אל המדבר פניו" לקלל מדעתו ולתת בהם עין רעה...". ...על כן כתוב "ותהי עליו רוח אלוקים". כי על אפו ועל כמתו בא בפיו דבר ה' אשר לא הכין עצמו אליו.

כמובן שיש גם להביא הוכחות מפרטי הפסוקים ומסגנונם. מה פירוש "לשית פניו אל..."? האם פירושו פניה לטובה או נתינת פני זעם? (דוגמת ויקרא כ' ג'); או שים פניו?... (ויקרא כ' ה').

לשאלתנו זו אם התעלה בלעם או לא, ואם אמנם התעלה כיצד זה ירד שוב, יעניינו את הלומד דברי יוסף שכטר, שכתב מעין מדרש מודרני לפרשת בלעם (בספרו: "פרקי הדרכה בתנך"[2]). והדברים מושמים בפי בלעם המספר לאחר מותו את דרכי חייו הסבוכים והמפותלים. והנה קטע מתוך דבריו (עמוד 286):

בנסיון השלישי שעשה בלק בראש הפעור כמעט שלא השתתפתי. שוב לא עמד בי כוח להתנגד לאלקי. רצוני בוטל לחלוטין ולא רציתי אלא לעשות רצונו, עזבתי את הנחשים, רציתי שרוח הא-להים תפעמני, ותפעמני. ויפקח הא-להים את עיני וארא את החסד ואת הברכה היורדים ממרום על ראשי הישרים. בפעם הזאת גברה ברכתי על ברכותי הראשונות. הבאתי עליהם ברכה שלמה: ברכת רוויה ופריון, ברכת קוממיות, נצחון ושלטון, ברכת עוז ועצמה, שיהא ישראל מקור הברכות, שיהיו המפתחות של הברכות והקללות מסורים בידיו כשם שהיו מסורים בידי. זאת היא הברכה האחרונה שאבות מוסרים אותה לבניהם לפני מותם, בידעם שעליהם ללכת בדרך כל הארץ ועל כן מוסרים את המפתחות לבניהם. בלק כעס עלי כעס רב ופקד עלי לעזוב את ארצו, ואני לא שמתי לב לדבריו והוספתי לנבא. לא יכלתי לכלוא את הרוח. נפתחו כל מעינות הנבואה ונבאתי על כל הגויים מסביב: על כל גוי הנלחם בישראל – שאחריתו עדי אובד, ולכל גוי הדבק בישראל – אחרית טובה. ראשי פרקים מנבואותי אלה הביא משה בספרו.
כשנסתלקה רוח הקודש ממני קמתי והלכתי לדרכי וגם בלק הלך לדרכו סר וזעף. בדרך התאוששתי ורוחי שבה לקדמותה. נזכרתי במקום השלישי שבלק התיצב שם על עולתו, בראש הפעור, רעיון חדש עלה במוחי. מלאתי כח ורוח עצה ומיד מיהרתי ורצתי אחרי בלק, השגתיו ותפסתיו בבגדו ואמרתי לו: בוא ואיעצך אשר יעשה עמך לעם הזה. שערי נחשים ננעלו, שערי עצה לא ננעלו. בנותינו תשברנה את עוזו של ישראל. קח את בנות מואב ואת בנות מדין, בנות הנשיאים, בנות ראשי האומות, ואמור להן שעליהן... להזנות את ראשי בני ישראל, את נשיאי בתי האב. עליהן להצית בהם את אשה של התאוה אשר תאכלם מנפש עד בשר. עצתי עצת נכלים היא, אבל אם לא תתנכל להם לא תוכל לגרשם מן הארץ.
שמע בלק בקולי. ישראל נצמד לבנות מואב ומדין, למקדשו של בעל פעור, וחרון אף ה' היה בישראל.

-----------------------------------------------------------------------------------

[1] דברי העצה נרמזים ברש"י, לפסוק י"ד,

ד"ה לכה איעצך: מה לך לעשות, ומה היא העצה? א-לוהיהם של אלו שונא זימה הוא וכו' כדאיתא בפרק חלק תדע שבלעם השיאם עצה זו להכשילם בזימה, שהרי נאמר (במדבר ל"א ט"ז) "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם".

דברי רש"י כאן לוקחים מסנהדרין ק"ו וזה לשון הגמרא שם:

אמר להם בלעם: "א-לוהיהם של אלה שונא זימה הוא. והם (ישראל) מתאוים לכלי פשתן בוא ואשיאך עצה: עשה להם קלעים

(רש"י:

אהלים של קלעים, כמו שעושים בשוקים)

... והשב בהן זונות וימכרו להם כלי פשתן...", וכשישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאים לטיל בשוק, אומרת לו...: "הרי אתה כבן בית, שב, ברור לעצמך!" וצרצורי של יין עמוני

(רש"י:

נאדות יין)

מונח אצלה. אמרה לו: "רצונך שתשתה כוס יין?" כיון ששתה, בער בו

(רש"י:

שהיה משתכר ובוער בו יצר הרע)

אמר לה: "השמעי לי". הוציאה יראתה (אליל שלה) מתוך חיקה. אמרה לו: "עבוד לזה". אמר לה: "הלא יהודי אני!" אמרה לו: "מה איכפת לך... ולא עוד אלא שאיני מניחה אותך, עד שתכפור בתורת משה רבך", וזהו שנאמר (הושע ט') "המה באו בעל פעור ויגזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם".

[2] הוצאת מ' ניומן, ירושלים-ת"א תש"ך.