המשל הרביעי

המשל הרביעי – הוא האחרון – ממשלי בלעם הוא הקשה מכולם. הן מבחינה לשונית הן מבחינה עניינית נאמרו בו דברים לימים רחוקים, על מפלת עמים רבים שונאי ישראל.

בפסוק י"ד שהוא מעין מבוא למשל זה עסק גיליוננו לפרשה זו בשנת תש"י. (עיין שם, כל הגיליון מוקדש לפסוק הזה בלבד).

בשאלתנו הראשונה עסקנו בפתיחה של המשל הרביעי הדומה כמעט בכל לפתיחה של המשל השלישי. (פרט לאותו הבדל שעליו עמדנו בשאלה א).

לפי דעת הרמב"ן הולך בלעם ועולה ממשל למשל ומשתנה מקוסם לנביא ממש. עיקר ראייתו מן הפסוק "ולא הלך כפעם בפעם לקראת הנחשים", וראייה שנייה: אותם הפתיחות של משל שלישי ורביעי. אך הביטוי "נאום בלעם" שנוי במחלוקת בין המפרשים. יש דורשים אותו לגנאי ורואים גם בו ראייה נוספת להבדל שבין בלעם לבין נביאי ישראל. נביאי ישראל חוזרים ומדגישים בפתיחת דברים ובסיומם "נאום ה'" ואילו בלעם פותח ב"נאום בלעם" והיא הוכחה לגבי אפיו. אבל כפי שאנו רואים בשאלה א' יש גם דורשים ביטוי זה לשבח.

גיליוננו השנה עוסק בעיקר בפסוקים י"ז-י"ח שגם הם ככל הפסוקים הבאים אחריהם קשים. בזהותו של ה"כוכב" וה"שבט" עסקנו בעיקר בגיליון בלק תשי"א. ושם גם הבאנו את דברי הרמב"ם אשר עמם מתפלמס אברבנאל בגיליוננו. נראה בזה את דברי הרמב"ם שוב:

רמב"ם, הלכות מלכים פרק י"א הלכה א':

המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המפשטים שהיו במימיו משהיו מקודם: מקריבין קרבנות, עושין שמיטין ויובלות ככל מצוותה האמורה בתורה. וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר הנביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשהרבנו, שהרי התורה העידה עליו (דברים ל' ג'-ה'): "ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוהיך שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוהיך ומשם יקחך. והביאך ה' אלוהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך". ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר, ושם ניבא בשני משיחים. במשיח הראשון הוא דוד, שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל באחרונה. ושם הוא אומר : "אראנו ולא עתה" – זה דוד. "אשורנו ולא קרוב" – זה מלך המשיח. "דרך כוכב מיעקב" – זה דוד. "וקם שבט מישראל" – זה מלך המשיח. "ומחץ פאתי מואב" – זה דוד, וכן הוא אומר: (שמואל ב' ח' ב') "ויך את מואב". "וקרקר כל בני שת" – זה המלך המשיח שנאמר בו: (זכריה ט' י') "ומשלו מים עד ים". "והיה אדום ירשה" – זה דוד שנאמר (שמואל ב' ח' י"ד) "ותהי כל אדום עבדים לדוד". "והיה ירשה שעיר" – זה מלך המשיח שנאמר: (עובדיה א' כ"א) "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו".

בזהותם של בני שת עסקנו גם בגיליון בלק תשכ"ח והמשכנו בדיון זה גם הפעם. והרבה התחבטו המתרגמים בתרגום "בני שת" אלה:

הרמבמ"ן, תרגם:           

אונד צערטרימערט אללע פעסטען מויערן (כל חומות בצורות)

            והוא הסתמך בוודאי על תהלים ט' "כי השתות יהרסון".

הירש, תרגמו כלשונו:

"הבנים של שת".

בובר ורוזנצוויג* הרבו להתווכח על תרגום מילה והתרגום השתנה ממהדורה לחברתה:

            בהצעה ראשונה הציע בובר לרוזנצוויג –

Die Söhne des Getümmels

בהסתמכו על ירמיהו מ"ח: "כל בניו שאון".

ואולם הוא עצמו היסס, הוא מנסה להגן על תרגומו זה, שזו דעה נפוצה ביותר בין המלומדים והפרשנים. אבל הוא מזכיר גם את הדעה שיש לגזור בני שת מן "שאת" ומביא גם דעות אחרות.

רוזנצוויג מתנגד לו ודורש להשאיר שם עצם פרטי. אחד מנימוקיו: אולי הכוונה כאן לעמת את בני שת לבני קין המוזכרים בפסוקים כ"א-כ"ב.
בובר, נכנע לו ותרגם בהוצאה ראשונה:**

der scheitel aller söhne schets

ואולם בהוצאות שהופיעו לאחר מות רוזנצוויג חזר בו ותרגם שוב – בהתאם לדעת שד"ל ונגד דעת רוב המתרגמים החדשים:

den Scheitel aller Soehne der Aufruhrs

להבנת דברי העמק דבר בעניין מלחמת המלכים עם החמישה, יובא בזה קטע מתוך דברי הזהר, אשר יעזור להבהיר את כוונתו:

זהר חלק א' פרק ו':

בשעה שנתכנסו כל אלה המלכים, היו מתעסקין בעצות של אברהם לאבדו מן העולם. וכיון שתפשו את לוט בן אחיו של אברהם, מיד נפטרו להם והלכו, כמו שכתוב (בראשית י"ד) "ויקחו את לוט... וילכו". ולמה? שכן לא באה כל אותה מלחמה אלא בגין אברהם. וכל כך למה? שהיה אברהם מרחיק כל באי עולם מעבודה זרה ומקרבם לעבודת ה'.

----------------------------------------------------------------------------------

* על פי כתבי יד הנמצאים בארכיון בובר בספריה הלאומית ירושלים.

** על פי ירמיה: "וקדקוד כל בני שאון".