המשל הרביעי

המשל הרביעי

בשנה הקודמת (תשכ"ב) עסקנו בשאלה, אם נשתנה בלעם ממשל למשל, אם הלך ונתעלה, אם לא; הרמב"ן שהוא מן הסוברים שבאמת הפך בלעם הקוסם לבלעם הנביא, נשען בייחוד על כ"ד א' "ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים", ועיין דבריו (וכן בגיליון בלק תשכ"ב לשאלה ג). הראיה האחרת היא הפתיחה הנשנית במשל שלישי ורביעי שלא היה משהו דומה או מקביל לה בשני המשלים הראשונים. פתיחה זו יש דורשים אותה לגנאי ("נאום בלעם" לעומת נאום ה' של נביאי ישראל) ויש דורשים אותה לשבח (ועיין שוב דברי הרמב"ן דלעיל).

ויש גם לשים לב להבדל שבין הפתיחה בשלישי לבין הפתיחה ברביעי. התוספת של "ויודע דעת עליון", תוספת זו הקשורה קשר הדוק עם אופיו הכללי של משל רביעי.
שאלה ג חשובה היא משתי בחינות. ראשית: עקרונית להבנת אופיו של דרש לעומת פשט. רבים הם הסוברים שתפיסה מילולית (=כמשמעו) של הכתוב ערובה היא לפירוש על דרך הפשט, וכל תפיסה שאינה מילולית, המפרשת פסוק בדרך מטפורית, כביטוי מושאל וכדו' – כבר היא שייכת לעולם המדרש. ואין הדבר כן. רוב רובה של שפת אנוש אינה "כמשמעה", רוב מילים וצירופי מילים – אפילו בשפת יום יום – אין להבינם כמשמעם ומי שיפרשם כמשמעם – ידרוש דרש ויתרחק מן הפשט. ולעתים קרובות בנוי המדרש דווקא על כך שהדרשן מדעת מתעלם מן ההוראה המושאלת הנדרשת עפ"י הקשר הנאמר ויפרש המילים בהוראתם המצומצמת ביותר, "ממש"[1] (כגון על הפסוק דברים ל"א י"ד: "הן קרבו ימיך למות – ימיהם של צדיקים מתים והם אינם מתים" (בראשית רבה צו) או על בראשית ד': "ויקם קין על הבל אחיו" "ויקם – מכלל שנפל" (תנחומא בראשית ט)).[2] שנית: חשובים דברי רש"י להבחנה בין אופיה של נבואת נביא ישראל לבין נבואת בלעם.

במקומנו מפרש רש"י מילת נופל שלא כמשמעה – "שוכב", וכמשמעה "נופל ארצה" ולראשון הוא קורא פשט ולשני דרש. חוקרים חדשים רואים דווקא בשני את פשוטו של מקרא ורואים בזה תיאור של מצבים אקסטטיים של מתנבאים (וכן הוא בשמואל א' י"ט כ"ד), ולפי פירוש זה העמידו כאן חז"ל את מדרגתו הנמוכה של האסטטיקן "המתנבא" מול דרגתו הגבוהה של נביא האמת בעל הדעה הצלולה וההכרה הבהירה בשעת קבלת הנבואה.[3]

ספרי דברים ל"ד י':

משה לא היה מדבר עמו עד שהוא עומד, שנאמר (דברים ז') "ואתה פה עמוד עמדי" ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל שנאמר "מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עיניים".

לשאלות ד-ה ולזהותו של הכוכב והשבט עיין גם גיליון בלק תשי"א. ונביא בזה את הקטע מתוך דברי הרמב"ם שעליהם ירמוז הרמב"ן בדבריו שהובאו בשאלה ג.

רמב"ם, הלכות מלכים י"א א':

המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים שהיו בימיו כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה. וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר הנביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבנו, שהרי התורה העידה עליו (דברים ל' ג'-ה') "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך. והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך". ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני משיחים. במשיח הראשון שהוא דוד, שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל באחרונה. ושם הוא אומר "אראנו ולא עתה" – זה דוד, "אשורנו ולא קרוב" – זה מלך המשיח. "ומחץ פאתי מואב" – זה דוד, וכן הוא אומר (שמואל ב' ח' ב') "ויך את מואב"; "וקרקר כל בני שת" – זה המלך המשיח, שנאמר בו (זכריה ט' י') "ומשלו מים עד ים". "והיה אדום ירשה" – זה דוד שנאמר (שמואל ב' ח' י"ד) "ותהי כל אדום עבדים לדוד". "והיה ירשה שעיר" – זה מלך המשיח שנאמר (עובדיה א' כ"א) "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו".

------------------------------------------------------------------------------------

[1] אין זו כמובן הדרך היחידה של המדרש. קיימת גם הדרך ההפוכה שבה נדרש ביטוי אשר פשוטו כמשמעו – בהוראה מטפורית, שלא כמשמעו, כגון שנדרשות "עליה" ו"ירידה" גיאוגרפית מן הארץ לחו"ל בהוראת עליה וירידה רוחנית או מוסרית או כלכלית. ועיין רש"י בראשית מ"ג כ' ד"ה ירד ירדנו, במדבר ט"ז י"ב ד"ה לא נעלה ורבים כן.

[2] עיין פרטים יצחק היינמן, דרכי המדרש פרק יב, דרשת המילים סעיף ג.

[3] ועיין על ההבדל בין אקסטזה לבין נבואת אמת בספרו החדש של Abraham J. Heschel, The Prophets – The Jewish Publication Society of America, 1962, pp. 335-35

ובקיצור בעברית: השל, הנביא הישראלי ועמדתו כלפי אלוקים והעם, בתוך הספר: השקפת העולם של התנ"ך, מסדה תשי"ח, עמודים 225-215.