מלכי-צדק

לפרק זה עיינו גם בגיליונות לך לך של השנים תשכ"ז, תש"ח.

גיליון זה עוסק רק בסוף פרקנו ובעיקר בפנייתו של מלכי-צדק מל שלם אל אברהם.

הרבה מדרשים ואגדות נרקמו סביב מלכי-צדק והוא עצמו מתגלה לנו בתורה רק בשני פסוקים בלבד, ולא נאמר מי היה ובן מי היה, ועל אמונתו נאמר לנו רק "ובן כהן לאל עליון". כדי לעמוד על ההבדל בין אמונתו לבין אמונת אברהם אבינו יש להשוות יפה את דבריו בראשית פ' י"ט ברוך אברהם לאל עליון קונה שמים וארץ לדברי אברהם פ' כ"ב הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ.

אברבנאל, מצביע על ההבדל הזה בדברים סתמיים:           

לפי שלא נשתלם בדרך נבואיי, לא הזכיר השם המיוחד ואמר בלבד "אל עליון".

ולא ברור הוא אם היתה אמונתו אמונת יחוד ממש, כאמונת אברהם, ויש סוברים שהיתה 'כמעט' אמונת יחוד, בדומה לפירושו של בעל אור החיים:

ואמר על מלכיצדק כי הוא כהן לאל עליון, להיות שהיו להם אלוהות אמצעיים כידוע לכסילים אמר כי זה כהן לאל עליון על כל האלהות שהיו להם אז.

לפני שפונה המורה לשאלה א עליו להפנות תשומת לב הלומדים למקום בו נמצאת ברכת מלכי- צדק בתוך הפרק. המפליא הוא שברכה זו וכל הפגישה בין מלכי-צדק ובין אברהם אבינו עומדת כמפסיקה בין

פסוק י"ז:

"וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת"

ובין דבריו של מלך סדום

 פסוק כ"א:

"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ"

עמדו על זה כמה מפרשים:

הרשב"ם, (בהוצאה של רוזין מתוך כתבי יד 1881) ואין מודפס בחומשים שלנו:

לכך הפסיק בין "ויצא מלך סדום" ל"ויאמר מלך סדום" וכתב בינתים "ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין", ללמדנו שאמת השיב אברהם למלך סדום, כשאמר לו (כ"ד) "בלעדי רק אשר אכלו הנערים", שאמר אכלו הנערים ולא אמר 'אכלנו', כי הוא אכל משל מלכי צדק.

ופירוש אחר נתן אברבנאל:

הנה לא היה דעתו של מלך סדום לשאול ממנו דבר מהשבי, כיון שלפי הדין זכה בו אברהם כראוי, אומנם כאשר ראה שנתן למלכי צדק מעשר, הכיר בנדיבות אברהם ומעלת נפשו, ולכן התעורר לשאול ממנו.

שאלה ב עוסקת באחת הבעיות הפרשניות המזדמנות לעתים במקרא (וכן גם בספרות בשפות אחרות) שלא ברור מי הוא הנושא בפסוק, מכיון שלא תמיד מוסב הפועל לשם העצם האחרון שבמשפט הסמוך לפועל, ומפני שההקשר סובל לפעמים את שתי האפשרויות. עסקנו בפסוקים כאלה בגיליונותינו ועין גיליונות ויגש תשי"ח; ויקרא תשכ"ב שאלה ד; כי תשא תשכ"ו שאלה ה; ועיין בייחוד וישב תש"ו.

במקומנו נראה שדעת רש"י וההולכים אחריו היא המשתלבת בהקשר. ישנה גם דעה שלישית אלא שהיא רחוקה מן ההקשר ולכן לא הבאנו אותה:

משך חכמה:

ד"ה ויתן לו מעשר מכל: על דרך רמז יתכן, כי זה מדברי מלכי צדק: וברוך... אשר מגן – ויתן לו – לאברהם – שהשם ית' נתן לו מעשר מכל, היינו שבעה אומות חלק עשירי משבעים אומות, ולכן סדום ועמורה וכל אשר להם המה שלו. וכן דרך הנבואות להתחיל בנוכח ולסיים כמדבר בעדו. (כוונתו ולסיים בנסתר!)

לשאלה ג יש להסביר, שר' ישמעאל יניח כדבר ידוע את זהויו של מלכי צדק עם שם בן נח. וכן הוא גם בתרגום יונתן:

            ומלכא צדיקיא הוא שם בר נח מלכא דירושלם נפק לקדמות אברם.

ואע"פ שכנען בימים ההם בידי בני כנען היתה ותשאל השאלה: איך יתכן שבין שם או שם עצמו יהיה מלך במקום מושבם של כנענים? כבר נסה רש"י לתרצו בפרק י"ב פסוק ו':

ד"ה והכנעני אז בארץ: היה הולך וכובש את הארץ מזרעו של שם, שכחלקו של שם נפלה, כשחלק נח את הארץ לבניו, שנ' "ומלכי צדק מלך שלם...".

אולם הרמב"ן, יפרש בדרך פשוטה יותר במקומנו:

ועל דעת רבותינו האומרים כי מלכי צדק הוא שם בן נח, הלך מארצו לירושלם לעבוד שם את ה' והיה להם לכהן לאל עליון, כי הוא אחי אברהם הנכבד, כי ירושלם מגבול הכנעני היא מעולם.

לדעת ר' ישמעאל הפסיד מלכי-צדק שהוא שם איפוא את כהונתו ע"י שהקדים עבד לרבו. שראה את המנצח תחילה ורק אחריו ראה את מי שהוא בעל הנצחונות. אם כן גם בזה בולט ההבדל בין אמונתו לבין אמונת אברהם, היודע שאין מקור הטובה אלא ה' בלבד (ועין דברי אברהם למלך סדום [כ"ב] ודברי רש"י שם) (שאלה ה).

ואילו ראב"ע אינו רואה כאן אלא סדר אסוציאטיבי בלבד, שאין להסיק ממנו שום הערכה שלילית.