לא תקום ולא תטור

גם השנה כבגיליונות השנים הקודמות לפרשת קדושים הקדשנו את כל הגיליון לפסוק אחד ויחידי ביתר דיוק – לחצי פסוק – מאחר שפרשת קדושים "רב גופי תורה תלויין בה". (רש"י פסוק ב' ד"ה דבר אל כל עדת ישראל) הרי שכל פסוק מפסוקיה מקיף חלקים שלמים של התורה ולכן ראוי כל אחד שלא שעור אחד בלבד יוקדש לו: המורה הרוצה לתת תחילה הקדמה לפרשה זו – יעיין בגיליון קדושים תש"ט ועל הנאמר בו על כותרת פרקנו פסוקים א'-ב'.

כמה פסוקים שבה (כגון י"א י"ז ; ל"ב) אלה שעסקו בהם הגיליונות לפרשת קדושים של שנות תשי"א, תשי"ב, תשי"ד, תשט"ו, תשי"ז, תשי"ח, תשי"ט, -קרה להם מה שאומר בעל מסילת ישרים בהקדמתו על ענינים מוסג זה:

דברים שרוב בני אדם יודעים אותם ואל מסתפקים בהם כלל (= אין מטילים ספק באמיתותם) אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמיתותם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאוד והשכחה רבה.

מכיוון שאין בפסוקים אלה קשיים לשוניים, בייחוד אין מה שקוראים בלשון התלמידים "מילים קשות", וגם טעמי מצוות אלה ברורים וגלויים לכל – לכן יש מורים – והם לא מעטים – עוברים עליהם (בייחוד בכיתות גבוהות של בי"ס תיכון) בשטחיות ובמהירות, "כי אין בהם מה ללמוד" ונמצאנו מפסידים עולם מלא שם חינוך למוסר ולמידות טובות. ואור תורה וזהרה לא הגיע אל תלמידינו, יתר על כן: דברים שאנו נכשלים בהם יום יום במשא ובמתן עם בני אדם, כמעט ששכחנו שהם אסורים ומפורשים מן התורה.

שאלת מבנה פרקנו וסידור המצוות שבו שאלה קשה היא ורוב נסיונות שנעשו למצוא בה סדר הגיוני מסוים – אינם משכנעים. המעונין ימצא חומר לשאלה זו בגיליונות לפרשת קדושים תש"ו, תש"ז, תשי"ד.

ר' דוד הופמן בפרושו ויקרא (תרגום לעברית – אגב, מטעה לעתים! – בהוצאת מוסד הרב קוק תשי"ד) מחלק את פרקנו לקבוצות קטנות של חמישה חמישה צווים, ופסוקנו שלו מוקדש הגיליון כולו שייך לחמישיה י"ז-י"ח, שבה מצווה אדם על הלכי רוח ויחסי נפש ביחסי אדם לחברו, אמנם מדובר כאן גם על מעשים, אולם אלה מעשים שהם תוצאה ישירה של רחשי לב...

ראשיתה וסופה של הקבוצה הזו (י"ז-י"ח) נעוצים זה בזו: אל תשנא אלא אהוב. והכוונה: אל יגרום אדם צער לחברו מתוך שנאה אלא יאהבנו וירצה רק בטובתו. והמצוות שבין תחילת י"ז לבין וסף י"ח הם תוצאות ישירות של איסור השנאה ושל צו האהבה.

לשאלה א, נקימה ונטירה מוסברים בדברי חז"ל לא ע"י הגדרה – כדרך שעושה זאת ר"ד הופמן: "נקימה" פרושה עשות בתכיפות רעה תחת רעה. "נטירה" – שמור בלב את השנאה לזמן מאוחר יותר. אלא חכמינו מסבירים כדרכם את המושגים ע"י הדגמה לשאלת טעם המצוה נביא בזה גם את דברי הירושלמי אשר מחוסר מקום לא יכולנו להביאו בגוף הגיליון.

            הגמרא בירושלמי נדרים ט' הלכה ד: 

לא תקום ולא תטור היאך עבידא?
הוא מקטע קופד (היה חותך בשר) ומחית סכינא לידו (וירד סכינו לתוך ידו)
תחזור ותמחי לידיה? (=וכי תחזור ידו השניה, זו שנפצעה ותחתך ידו שפצעתו?)

והנמשל ברור: אם תראה את עצמך ואת חברך, את החברה כולה, כגוף אחד, וכי יעלה על הדעת שאבר אחד יפצע אבר שני לשם נקמה? הלא המכה השניה תכאב לו שוב, כשם שכאבה לו הראשונה ומי שזו תהיה מחשבתו, ימנע ממעשי נקם. ואולם עדיין אין בזה עצה להגיע למדרגה "לא תטור" שהיא כולה חלה על מחשבות ועל רגשת הלב ולא על מעשים, (שהרי כל מעשה טוב אם יעשהו העושה ומלוה אותו ברגשי איבה – יש בו משום "לא תטור"). והדברים של הרמב"ם ושל בעל ספר החינוך בשאלה ד יש בהם הדרכות איך להתחנך לכך.

לדברי בעל ספר החינוך ראוי לשמוע ולהשמיע את דברי אביהם של חסידי חב"ד את דברי ר' שניאור זלמן מלאדי (בלשון חסידי חב"ד "הרב") באיגרת שכתב אל חסידיו אחרי השתחררו מתפישה בה הוא מזהירם שלא ינקמו מן המתנגדים לשיטת החסידות, מתלמידי הגר"א ושאר לומדי התורה הקטנים עם הגדולים אף שאינם מסיעים. (מסיעת מרחמוהי, והוא תרגום אונקולוס לאחוות מרעהו בראשית כ"ו).

"וחלילה ליתן בהם שום שמץ דופי חס ושלום, לא בדבור ולא במעשה רבא או זוטא, חס ושלום. ואף אם לפעמים יצא מפיהם דבר שלא כהוגן בעיני ובעיני סיעת מרחמוהי, לשלוח את פיהם ולשונם בקדושי עליון ובעש"ט ז"ל ותלמידיו הקדושים נ"ח, אזי השומע יתן לנפשו להרהר בתשובה שלמה על כל מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו אשר לא לה' המה, שהן המה גרמא בנזקין לגרום ולדבר סרה על דבריהם, אשר אנחנו המכונים בשם הסרים למשמעתם והולכים בעקבותיהם"...

ואולם בעל ספר החינוך לא רצה ללמד סנגוריה על המעליב ועל הפוגע ועל המחרף לא ולא. הוא עתיד  לתת הדין, אך נעלב והנפגע, השומע חרופיו, אל יתן דעתו על המעליב, כי אם על עצמו, על חסרונותיו, אשמותיו זדונותיו ושגגותיו יחשוב, ולא על חטאי הזולת.

ובודאי הושפע כאן בעל הספר חינוך מדברי הגמרא, במסכת גטין ל"ו ע"ב:

תנו רבנן: הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבין, עושים מאהבה ושמחים בייסורים, עליהם הכתוב אומר (שופטים ה') "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".