גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
פרשת חוקת
שנת תשכ"א

שירת הבאר

במדבר פרק כא, פסוקים י - כ

קטע זה שבו עוסק גיליוננו (ועד סוף פרקנו) קשה הוא מכמה בחינות. גם מבחינה לשונית (מלים שאין להם אח או שספק אם יש להם אח במקרא) "והב" "ונירם", "ונשים";) גם מבחינה ענינית: שלוש פעמים מובאות כאן ציטטות (מתוך ספר מלחמות ה'; מתוך "השירה" אשר שר ישראל "אז"; מתוך דברי "המושלים") ובכל אחד מן המקרים אין הדבר ברור באיזו מילה נגמרת הציטטה, ואף לא תמיד ברור מהיכן היא מובאת ובאיזו הזדמנות ועל ידי מי נאמרה לראשונה, מה הוא "ספר מלחמות ה'"? מי הם "המושלים"? באיזו הזדמנות שר ישראל את "השירה הזאת".

      לשאלה ראשונה עיין גיליון חוקת תש"ז.

      לשאלה שניה עיין גיליון חוקת תשי"א.

גיליוננו עוסק רק בשירה ובפרקים שלאחריה, הקשר שבינה לבין המספור בפרק כ' הוא ענינה של שאלה ראשונה, ומשולב בה גם הדיון בשאלה מי הם "השרים" ו"נדיבי העם" ולמה בכלל נאמרה "שירה" על באר זו. יצויין כאן שהמלים "היא הבאר אשר אמר ה'" הן הן המעוררות את הפרשנים לומר מה שאמרו. שהרי מלים אלה מדברות על הבאר כעל באר ידועה שלומד כבד מלפני כן.

(והשוה שמות ו' כ"ו הוא משה ואהרן

           שמות ו' כ"ז הם המדברים ... ורש"י שם

           במדבר ז' ב' הם נשיאי המטות הם העומדים על....

                                               ועיין גיליון נשא תשי"ז)

שאלה ב מוקדשת לדרכי חז"ל בדרשותיהם, והפעם בדרשת שמות.

דברי הרשב"א חשובים לנו ביותר, מאחר ששני סוגי הטועים "המשתבשים" קיימים גם היום, ויושם לב לכך, שלדעת הרשב"א הסוג השני מסוכן מן הראשון. אולי בימינו – בחוגים מסוימים – גדולה סכנת הראשון לא פחות מסכנת השני.

לדברי הרשב"א הללו ישוה הלומד את דברי הרמב"ם הבאים,

מורה נבוכים, חלק ג, מ"ג:

ואמנם ארבעה מינים שבלולב כבר זכרו ז"ל בו קצת סיבה על צד הדרשות, שדרכם ידוע למי שהבין דרכיהם, וזה שהם אצלם כדמות מליצת השיר, לא שהדבר ההוא הוא העניין הפסוק ההוא.
ונחלקו בני אדם בדרשות לשני חלקים: החלק האחד ידמה, שהם אמרום על צד באור עניין הפסוק ההוא, והחלק השני הוא מבזה אותם ויחשבם לשחוק, אשר שהוא מבואר נגלה, שאין זה עניין הפסוק. והחלק הראשון נלחם ונתגבר לאמת דרשות לפי מחשבתו ולשמרם ויחשוב, שהם עניין הפסוק ושמשפט הדרשות כמשפט הדינין המקובלים.
ולא הבינה אחת משתי הכתות, שהם על צד מליצת השיר, אשר לא יספק ענינם על בעל שכל. והתפרסם הדרך ההוא בזמן ההוא והיו עושים אותו הכל, כמו שיעשו המשוררים מזמורי השיר.
אמרו רבותינו ז"ל: תני בר קפרא: "ויתד תהיה לך על אזניך" אל תקרי "אזניך" אלא "אזניך", מלמד שאם ישמע אדם דבר מגונה יתן אצבעו בתוך אזנו". ואני תמיה אם זה התנא אצל אלו הסכלים כן יחשוב בפירוש זה הפסוק, ושזאת היא כוונת זאת המצווה, ושהיתד הוא האצבע ו"אזניך" הם האזנים, איני חושב שאחד ממי ששכלו שלם יחשב זה, אבל היא מליצת שיר נאה מאד. הזהיר בה על מידה טובה, והוא, כי כמו שאסור לומר דבר מגונה כן אסור לשמעו, וסמך זה לפסוק על צד המשל השיר. וכן כל מה שיאמר במדרשות "אל תקרי כך אלא כך" – זהו עניינו.
וכבר יצאתי מן הכונה, אלא שהוא תועלת יצטרך אליה כל בעל שכל מאנשי התורה הרבנים, ואשוב אל סדר דברינו...

והשוה לדרשת השמות גם גטין ז' א' על הפסוק יהושע ט"ו כ"ב "וקינה ודימונה ועדעדה":

אמר ליה רב הונא בר נתן לרב אשי: מאי דכתיב "וקינה ודימונה ועדעדה"? אמר לו: מתחומא דארץ ישראל קחשיב!" (=הפסוק מונה ערי ארץ ישראל) אמר ליה: אטו אנא לא ידענא דמתחומא דארץ ישראל קא חשיב (=וכי אני לא ידעתי שהפסוק מונה ערי א"י?). אלא רב גביהא מארגיזא אמר ביה טעמא: כל שיש לו קנאה על חברו (רש"י: כעס מחמת שצערו חברו) ודומם ושותק, ומעביר על מדותיו) שוכן עדיי עד עושה לו דין (=מעניש את הרשע).

[פירוש המוסר הנדרש: המידה הטובה שבשתיקה ובסבלנות, הבטחון בה' שיריב ריב הצדיק".]