גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
פרשת בלק
שנת תשכ"ח

המשל הרביעי

במדבר פרק כד, פסוקים יז - יח

המשל הרביעי – הוא האחרון – ממשלי בלעם הוא הקשה בכולם הן מבחינה לשונית הן מבחינה עניינית. נאמרו בו דברים לימים רחוקים, על מפלת עמים רבים שונאי ישראל. בדברי המבוא של משל זה (פסוקים ט"ו-ט"ז) עסק גיליוננו לפרשה זו בשנת תשכ"ג. (יושם לב לכך שיש הבדל בין דברי המבוא למשל השלישי ובין דברי המבוא של הרביעי. אע"פ שבראיה שטחית הם נראים שווים, רק במשל שלנו נאמר "ויודע דעת עליון" והוא קשור לתוכן דבריו במשל זה. ועין לזה גיליון בלק תשכ"ג שאלה ב).

רק בחלקו הראשון של המשל הרביעי הפעיל, המנצח, המתגבר על אויביו הוא ישראל (בשאר החלקים מדובר על אבדן העמים מבלי להזכיר את ישראל כמנצח), או ביתר דיוק הכוכב והשבט אשר יבוא מישראל. בזהותו של הכוכב עסקנו בגיליון בלק תשי"א. והדעות חלוקות, אם הכוונה לעתיד לא כל כך רחוק, לתקופת דוד ומלחמותיו וניצחונותיו על הארצות השכנות, או ידובר כאן על "אחרית הימים" והכוכב – המלך המשיח. נביא בזה שנית את דברי הרמב"ם שהובאו בגיליון ההוא:

רמב"ם, הלכות מלכים, פרק י"א הלכה א':

המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים שהיו בימיו משהיו מקודם: מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה. וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר הנביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבנו, שהרי התורה העידה עליו (דברים ל' ג'-ה'): "ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיך ה' אלוהיך שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוהיך ומשם יקחך. והביאך ה' אלוהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך". ואלו הדברים המפורשים בתורה עם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר, ושם נבא בפני משיחים. במשיח הראשון שהוא דוד, שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל באחרונה. ושם הוא אומר: "אראנו ולא עתה" – זה דוד. "אשורנו ולא קרוב" – זה מלך המשיח. "דרך כוכב מיעקב" – זה דוד. "וקם שבט מישראל" – זה מלך המשיח. "ומחץ פאתי מואב" – זה דוד, וכן הוא אומר (שמואל ב' ח' ב'): ויך את מואב". "וקרקר כל בני שת" – זה המלך המשיח שנאמר בו (זכריה ט' י'): "ומשלו מים עד ים". "והיה אדום ירשה" – זה דוד שנ' (שמואל ב' ח' י"ד) "ותהי כל אדום עבדים לדוד". "והיה ירשה שעיר" – זה מלך המשיח שנ' (עובדיה א' כ"א): "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו".

הפעם עסקנו רק בפסוק אחד – פסוק י"ז. כהר המלה "שבט" אינה ברורה בו, אבל בייחוד קשה זהותם של "בני שת". והרבה התחבטו המתרגמים איך לתרגמם.

הרמבמ"ן, תרגם:

אונד צערטריממערט אללע פעסטען מויערן (כל חומות בצורות).

ויש לומר משהו גם לזכותו של תרגום זה.

הירש, תרגמו:

כלשונו "הבנים של שת".

בובר ורוזנצוויג* הרבו להתווכח על תרגום מילה והתרגום השתנה ממהדורה לחברתה:

            בהצעה ראשונה הציע בובר לרוזנצוויג –

Die Söhne des Getümmels

בהסתמכו על ירמיהו מ"ח: "כל בניו שאון".

ואולם הוא עצמו היסס, הוא מנסה להגן על תרגומו זה, שזו דעה נפוצה ביותר בין המלומדים והפרשנים. אבל הוא מזכיר גם את הדעה שיש לגזור בני שת מן "שאת" ומביא גם דעות אחרות.

רוזנצוויג מתנגד לו ודורש להשאיר שם עצם פרטי. אחד מנימוקיו: אולי הכוונה כאן לעמת את בני שת לבני קין המוזכרים בפסוקים כ"א-כ"ב.
בובר, נכנע לו ותרגם בהוצאה ראשונה:**

der scheitel aller söhne schets

ואולם בהוצאות שהופיעו לאחר מות רוזנצוויג חזר בו ותרגם שוב – בהתאם לדעת שד"ל ונגד דעת רוב המתרגמים החדשים:

den Scheitel aller Sohne des Aufruhrs

דברי בעל העמק דבר שהובאו בשאלה אחרונה נאמנים לשיטתו גם במקומות אחרים שבהם ידובר על השמדת העמים אויבי ישראל. השווה דרך משל דבריו של מחיית עמלק:

שמות י"ז:

אבל מתחילה יש לבאר גוף המאמר "כי מחה אמחה את זכר עמלק", אם הכוונה למלכות עמלק, על מה קבעו חז"ל מצות זכירה זו לדורות, אחר שכבר נמחית מלכות הרשעה זו מן העולם? ואם אפילו יש איזה אנשים מזרע אומה זו בעולם – מה זה ענין? ואם הכוונה, שיהא נשכח שמו וזכרו זה אי אפשר כלל, שהרי התורה נצחית והיא מזכרתו! אלא על כרחך הכוונה – תעודת עמלק בעולם...

(ועיין כל דבריו באריכות שהובאו בגיליון בשלח תשכ"ד).