סיפור המרגלים

בפרשה זו תופש מקום גדול ספור המרגלים והעונש. יש לקרא את שני הפרקים בשלמות ואחר כך לדון במבנה הספור כללו (שאלה א' 1,2) יש לשים לב לדרכם של המרגלים בהסתת העם, תחילה ידברו רק אמת, אחר כך יכניסו את חות דעתם, בסוף יגיעו לדברי שקר גמור, להוצאת דבה. תחילה ידברו עם משה ואהרן ששלחום אח"כ עם העם בסתר באליהם, (תהלים ק"ו כ"ה) "וירגנו באהליהם, לא שמעו בקול ה'".

על התפתחות זו בדבריהם עמדנו בגליון שלח תש"ו א' 1.והמורה יכול לדרוש מכתתו שימצאו בכוחותיהם הם את התשובה לכך בהשוותם את הפסוקים י"ג כ"ז, ל' ל"ב.

על תגובת העם לא נמצא עדיין כלום בפרק י"ג. היא נשמעת לנו רק מפרק י"ד א' והלאה. ואף כאן יש התפתחות. תחילה צעקת שבר, קינה, בכיה, תלונה. אח"כ החלטה לשוב, לבסוף רצון להרג, לרגום באבנים את מי שאינו מסכים עמהם, מי שאינו נותן ידו למרד. ורק מעתה באו תגובת ה' – אשר כביכול חכה, הסתכל ולא הופיע, לא יצא מסתרו עד יראה איך יפול דבר. לפי זה יענו התלמידים לשאלות א' 1,2.

שאלה א' עסקה כאמור בסקירה על שני הפרקים יחד. שאלה ב' עוסקת רק בפרק י"ג ובדברי המרגלים. ידועה השאלה שנשאלה מפי רבים: מה היה חטאם של המרגלים הלא דברו דברי אמת, ויפה נסח שאלה זו הרמב"ן:

ועל כל פנים היו צריכים להשיבו על שצוה אותם ומה פשעם ומה חטאתם כשאמרו לו: "אפס כי עד העם והערים בצורות" וכי על מנת שיעידו לו שקר שלח אותם?

ועל פי דברי ר' יצחק עראמה אפשר למצוא את הנקודה, (ממש את המלה) שבה החלו לסטות בשליחותם, שבה עברו עברה. ושוב אל ימהר המורה לפתור את השאלה אשר את פתרונה יוכל למצוא על נקלה ברמב"ן עצמו, אלא יתן לתלמידיו שהות לעיין ולקרא את דברי המרגלים אחת ושתים ושלש עד שימצאו את המלה החשודה.

ושוב עוסקת שאלה ג' בעיון בשני הפרקים יחדיו. החזרה על מלים ועל צרופים מלים בשנוי מה, (או בלי שינוי) היא אחד האמצעים של תורתנו (וגם של ספרי נ"ך). לרמז ממקום למקום, להראות על קשר בין ענינים, להראות שהקב"ה משלם שכר ועונש מידה כנגד מידה, להחריף בויכוח תשובות וכד'. אם נעיין יפה נראה, כיצד מכוונים כאן דברי יהושע וכלב כנגד דברי המרגלים, הן בחלקי המשפט השונים מלה במלה ("אשר עברנו בה לתור אותה") הן בחלקי המשפט החוזרים בשנויים:          

"אֶל הָאָרֶץ... וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא             

...אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ"

(המתעניין בדרך סגנונית זו של התורה יעיין נוסף על המקומות המוזכרים בגיליון גם ב:

פרשת נח פרק י"א (גיליון נח תשט"ו).

פרשת לך לך פרק ט"ו פסוק ח' (גיליון לך-לך תש"י)

פרשת שמות פרק א' פסוקים י'–י"ב (רש"י) (גיליון שמות תשי"ח)

פרשת וזאת הברכה (גיליון וזאת הברכה תשי"ג, שאלה ב')

ואף בפרשתנו פרק י"ד פסוקים ב'–י"ד פסוק ל"ה.)                

וביותר מעניינת כאן הדוגמא של חזרת משה על דברי השבטים בהכניסו את כל ההבדל שבין השקפתו לבין השקפתם בחזרו על דבריהם בשנויים "קלים":

במדבר ל"ב: השוה: