סיחון ועוג

פרק א' של חומש דברים עוסק בתולדותיו של הדור הראשון ליוצאי מצרים, זה שעמד כבר על סף הכניסה לארץ ונכשל ונדון למיתה במדבר. פרקים ב' ו-ג' דנים בתולדותיהם של בני הדור השני, אל הטף אשר לא ידעו בין טוב לרע בזמן הכישלון המחפיר של הוריהם, והם גדלו במדבר והלכו אחרי הענן ביום ועמוד האש בלילה, "על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו" עד הגיעם אל עבר הירדן, והם אשר שמעו בקול הצו, לא פגעו במי שנאמר להם "אל תצר אותם" (והם אדום, מואב, עמון) ונלחמו במי שנאמר להם "החל רש והתגר בו מלחמה" – והצליחו וכבשו את ארצות סיחון ועוג. כיצד בכל זאת עלו בידי ישראל חלקים של ארץ בני עמון, זה יתבאר לנו מתוך המקומות בנ"ך המצוטטים בשאלה ב'.

להבנת שאלה זו יעיין המורה עוד בדברי ראב"ע, במדבר פרק כ"א פסוק כ"ד:

ד"ה מארנוןף שלקח ממואב.

ד"ה ועד בני עמוןף כי כתוב כי חצי ארץ בני עמון היתה לישראל כי לקחוהו מיד האמורי שלקחו בתחילה מיד בני עמון. והכתוב אמר על מואב ועמון שלא ייתן ה' מארצם לישראל עד מדרך כף רגל. והטעם, הארץ שהיתה בידם בעת ההיא על כן הוצרך הכתוב לומר דברי המושלים בעבור חשבון שישבו שם ישראל כי כן כתוב: וישב ישראל בכל ערי האמורי בחשבון.

וכן דברי רש"י, שם פרק כ"א פסוק כ"ו

ד"ה והוא נלחם: למה הוצרך להכתב לפי שנא' (שם) אל תצר את מואב וחשבון משל מואב היתה כתב לנו שסיחון לקחה מהם ועל ידו טהרה לישראל.

וכן דברי הרמב"ן, שם כ"א כ"ו

ד"ה כי חשבון עיר סיחון חלק האמורי הוא: כלומר עתה כאשר נלחמו בו ישראל עירו של סיחון מלך האמורי היתה, כלומר עיר מושב המלך. כי הוא נלחם במלך מואב הראשון אשר מלך עליהם לפני מלוך מלך, או {הראשון} קודם לבלק שהוא מלך למואב בעת ההיא, ויקח סיחון את כל ארצו מידו ועד ארנון. וחשבון בתחלת גבול הכבוש, על כן תחשב לאמורי, ולא הוזהרו ישראל על ארץ מואב ובני עמון רק על הארץ אשר היא בידם בעת הצואה. והביא הכתוב ראיה כי חשבון עיר סיחון היא, כי המושלים יאמרו באו חשבון וגו'. כי בעת שנלחם סיחון במלך מואב לכד תחלה עיר חשבון ונחרבה העיר, ואחרי כן בנה אותה לבית מלכות, וזה טעם אשר יושב בחשבון (להלן פסוק לד), וכן נאמר בספר יהושע (יג י) סיחון מלך האמורי אשר מלך בחשבון. והיו המושלים אומרים לאמורי, באו חשבון - ותשבו בה, תבנה ותכונן - אחרי חורבנה, עיר סיחון - אשר המלך עליה. ואחר שישב סיחון בחשבון, אסף שם את חילו וילכוד מגבול מואב עד ארנון וארנון בכלל. על כן אמרו המושלים, כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון - אשר יושב בה, ואכלה ער מואב בעלי הבמות אשר לארנון, שלכד סיחון ממואב עד ארנון וכל במות הארץ ובעלי הבמות, כענין ובמות עולם למורשה (יחזקאל לו ב). ולקח עוד מבני עמון מארנון עד היבוק, כמו שנאמר ביהושע (יג כד כה) ויתן משה למטה גד וגו' יעזר וכל ערי הגלעד וחצי ארץ בני עמון עד ערוער, והיא הארץ אשר היה מלך בני עמון תובע ליפתח, כמו שאמר (שופטים יא יג) כי לקח ישראל את ארצי מארנון ועד היבק (ומן המדבר) ועד הירדן.

ויבהיר המורה לתלמידיו את מאמרם של חז"ל "עמון ומואב טהרו בסיחון". מתוך כך יתברר המשא הפוליטי של יפתח ומלך עמון בשופטים י"א.

עיקר הגיליון הוא הפעם בשאלות ג' ו-ד' הקשורות קשר הדוק. עצם הדבר שנאמר אל אדם מפי ה' "אל תירא" מבלי שיאמר הכתוב עליו לפני כן במפורש "ויירא", תופעה זו מצויה היא בכמה מספרי המקרא.

לכל אחד משלושת האבות נאמר "אל תירא" מבלי שיספר הכתוב כי אכן תקפתם יראה. באברהם ט"ו א'; ביצחק כ"ו כ"ד; ביעקב מ"ו ג'; ובשלושת המקומות באמת מעסיקה את מפרשינו השאלה: וכי ממה היה לו לירא?

ועיין רש"י, בראשית פרק ט"ו פסוק א':

...אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים והי' דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי לכך אמר לו המקום אל תירא אברם אנכי מגן לך מן העונש שלא תענש על כל אותן נפשות שהרגת ומה שאתה דואג על קבול שכרך שכרך הרבה מאד.

(וביתר פרוטרוט גיליון לך לך תש"ט).

ועיין רמב"ן, בראשית פרק כ"ו פסוק כ"ד:

ד"ה אל תירא: בעבור שהבריחו אבימלך מעליו מקנאתם בו וגם רועי גרר רבו עמו, היה מתירא פן יאספו עליו ויכוהו הוא וביתו, והבטיחו הקב"ה שלא יירא מהם ויברך אותו. ואז נתן בלבם שהלך לפניו המלך בכבוד גדול יותר מאשר עשה לאביו, כי בא עם פיכול שר צבאו, ועוד הוסיף להביא עמו רבים רעיו.

ועיין רש"י, בראשית פרק מ"ו פסוק ג':

ד"ה אל תירא: לפי שהיה מיצר על שנזקק לצאת לחוצה לארץ.

ספורנו, בראשית פרק מ"ו פסוק ג':

ד"ה אל תירא: ...כי לגוי גדול אשימך שם, כי אמנם אם היו בניך יושבים פה היו מתחתנים בכנענים ומתערבים עמהם, אבל במצרים לא יקרה זה כי לא יוכלו המצרים לאכול את העברים לחם כאמרם רז"ל: ויהי שם לגוי מלמד שהיו מצויינים שם.

ועיין גיליון ויגש תשי"ז שאלה ג'.

ואולי יש בכל המקומות הללו רמז לכך, שאף אם אין הצדיק והנביא מגלה יראתו לעין כל ואף כובשה ומטמינה בחובו, הנה מוציא "היודע יצר כל היצורים" תעלומה לאור ואף במקום שלא נאמר "וירא" באה תגובת ה' "אל תירא".

אך במקומנו גדולה התמיהה על יראתו של משה כפלים. לא רק השאלה "אפשר מי שעלה על הר-סיני ובא בתוך הענן ולמד תורה מפי הגבורה יהא עליו מוראו של בשר ודם?" אלא גם שאלה נוספת לפנינו. הנה לפנינו שני מקרים בזה אחר זה ויש להשוות ביניהם:

ההבדל בולט אחרי שישוו התלמידים בין שני המקומות תתבלט התמיהה.ואיך יתכן שדוקא אחרי הנצחון המזהיר על סיחון, דוקא בקרוב הסכנה בפעם השניה תתקפנו היראה? ומעתה יש לפנות לשאלות ג' 3 ולשאלה ד' 1,2.