דברי יוסף והאחים לפרעה+הפטרה

בכל מקום שיש בתורה וכן בנ"ך חזרה מפורטת על דבר המסופר כבר לפני כן בפרוטרוט, בין אם זה אחד הפועלים בפרק החוזר בפירוט בסיפורו על עובדה שסיפרה הכתוב לפני כן (כגון סיפור העבד בפרק כ"ד, עיין גיליון חיי שרה תשי"ב, או סיפור אשת פוטיפר גם לבני ביתה, עיין גיליון וישב תשי"ז), בין אם זה ביצוע של פקודה או צו, המסופר לכל פרטי עשייתו אחרי שגם הפקודה או הצו שסופרו בפרוטרוט (כגון צוואת יעקב ליוסף וביצועה, עיין גיליון ויחי תשי"א, או כגון נתינת ההוד על יהושע, ועיין גיליון פנחס תשי"ב), בין אם המסופר הוא הוצאה לפועל של תכנית אשר נעורה בראשונה בכל פרטיה (כגון בגיליוננו שאלה א'), בין אם זו שיחה שבה חוזר אחד המדברים על הצעתו של חברו (דוגמת שיחת משה ושני השבטים וחצי; ועיין גיליון מטות תשי"ז שאלה אחרונה), בין אם זו שיחה בה מציע מישהו הצעה לבן שיחה אחד וחוזר אח"כ על הצעתו לבן שיחה שני (כגון חמור אבי שכם שהמציע הצעת התקשרות משפחתית וכלכלית ליעקב ובניו וחוזר ומציע אותה הצעה לבני עירו, עיין גיליון וישלח תשי"ח). בכל המקומות האלה, והם לא מעטים בתורה ובחלק הסיפורי שבנ"ך, יש להשוות השוואה קפדנית בין שני הסיפורים פסוק פסוק, מילה מילה, ויש לחפש אחר סיבות כל השינויים, ההוספות, ההשמטות, השינויים בסדר המילים והחלפת הביטויים, כי בכל אחד מאלה רוצה התורה ללמדנו – ואין אחד מהם בכדי.

על הלומדים, כגדולים כקטנים, תקל בהרבה העבודה אם יראו את הפסוקים המקבילים זה מול זה בטבלה שתבליט את ההוספות ואת ההשמטות כשהשינויים מזדקרים לעין קל יותר להבין סיבותיהם.

לשאלה א יש בעיקר לעמוד על ההוספה "והנם בארץ גושן" ועל כוונתה להדריך את פרעה בכיוון הרצוי.

בשאלה ב יש לעמוד על כך שלא היו אחי יוסף באותה דרגה כמו יוסף ביחס לבטחון עצמי ולהרגשת ערך עצמם.

הלא גם לפני המשנה למלך פרעה השתחוו אפיים ארצה (ואולם יעקב אבינו בעמדו לפני שליט מצרים, מול האדם בעל השלטון הגדול בעולם – לא השתחווה, לא בבואו ולא בצאתו). וכן לא ידעו לשמור על עמדה נאותה כפי שלמדם יוסף, ולהסתפק בתשובה קצרה לשאלת פרעה, אלא הם מבקשים, מספרים על מצבם הרע, מנמקים ומבליטים עוניים וצרותיהם.

לשאלה ג5 יש לומר ללומדים, אם אין הם יודעים זאת, שהנצי"ב היה מן הרבנים המעטים והראשונים שהצטרפו לתנועה הציונית (עוד לפני הרצל, לתנועת חיבת ציון – קיבוץ עין הנצי"ב קרוי על שמו), והאידיאולוגיה הלאומית השפיעה על פירושן, בולטת בהרבה מקומות. מלחמתו ברצון להתבולל בין העמים מוצאת ביטויה גם במקומות ששם הוא מכיר בתעודתנו להיות אור לגויים, אלא שגם תעודה זו תוכל להימלא רק אם נהיה עם לבדד ישכון בארצו ובמולדתו. כגון במקום המעניין בראשית י"ב ו'-ז', "ונתתיך לגויים... ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען", ונתתיך לגויים: שתהיה מלמד דעת לגויים כענין דכתיב בירמיהו (א) "נביא לגויים נתתיך", שתהא מחכים ומיישר דעת הגויים. ונתתי לך... את ארץ מגוריך: שלא יאמר אברהם אבינו בזה תכלית ישראל בלבד להיות נודדים בגויים ולהחכימם, ואם כן אין להם תעודת ישוב בעולם לחיות חיי ממלכה בפני עצמה, על כן חזר ופרש דבסוף כל זה יהיה "ונתתי לך... את כל ארץ כנען".

הדגשת יוסף את כל הצדדים השליליים (מנקודת ראות של המצרים) כפי שלא יעשו האחים קריירה שם, וכדי שלא יעלו לגדולה בחצר מלך פרעה – היא תשובה לכל אלה המונים את יוסף ברצונו להתבולל והרואים בו ראשון ליהודים שרים וגדולים בחצרות מלכים זרים הדואגים לעלייתם הם,[*] והמוסרים אונם וחכמתם לשיפור מדינות זרות ואת עמם וארצם ותרבותם ישליכו מאחורי גוום. אין זה הולם את כל התנהגותו בפרשתנו כלל.

-------------------------------------------------------------------------------------------

[*] באור זה רואה את יוסף במצרים גם ד"ר ישראל אלדד, בספרו לפרשת השבוע שהופיע זה עתה, "הגיונות במקרא" תשי"ט, בפרקים "הפותר", "היורדים", העוסקים בפרשות מקץ-ויגש, ואין הוא רואה בו כלל מה שראה בעל "עקדת יצחק" בייחוד בעל "העמק דבר".