תנאים לישראל ותוצאותיהם

בפרשיות ואתחנן עקב, אשר כל רעיונות היסוד, כל עיקרי היהדות כלולים בם, נראה לפעמים כאילו הולכים ונשנים אותם הרעיונות שוב ושוב. ואמנם אם ישאל המורה את תלמידיו לרעיונות הפרשה ויסתפק בתשובות הסתמיות והכלליות והשבלוניות: "משה דורש מישראל שישמרו את התורה", "משה דורש מאת ישראל שיזכרו את ה'", "שלא ישכחו את חסדיו", "שלא יפנו אחר האלילים" - הרי יתחזק עוד יותר הרושם הראשון, המוטעה, כאילו יש כאן ריבוי דברים ומיעוט רעיונות, כאילו מלאות שתי פרשיות אלה חזרות משעממות על אותו רעיון מתוך גיבוב מילים מיותר. והרי כל לימודנו צריך להיות מכוון לכך להראות ולהוכיח "שלא על חינם נאמרו הדברים" (כביטוי של הרמב"ן בכמה מקומות), ושאין שני פסוקים - ויהיו אפילו נראים כדומים ביותר, אומרים אותו דבר ממש, ויש חידוש בכל מה שנדמה חזרה. כמו שדרשו רבותינו על דברים ל"ב טז:

"כי לא דבר ריק הוא מכם – אמר ר' מנא: "כי לא דבר ריק הוא" – ואם ריק הוא – מכם הוא, ולמה? מפני שאין אתם יגעים בתורה!"

(ירושלמי, פאה פ"א ה"א).

כדי לפקוח עין הלומד לכך, גם הובאו בגיליון זה שני קטעים הנראים כחוזרים על אותו רעיון ממש, על אזהרה מפני שכחת ה' ועזיבת מצוותיו מפני רוב טובה. אבל כאן אחרי הבלטת המשותף יש לעמוד על השוני וכדי להוכיח את הנאמר לעיל, והשוני הוא בשני חלקי הקטע, הן ברישא המתארת את הטוב אשר ימצא להם בארץ, העלול להביא לידי עזיבת ה' והן בסיפא המתארת את סכנת השכחה ועזיבת ה' העלול לבוא עקב הטוב הרב ההוא.

רואים אנו  בהשוותנו את שני המקומות דלעיל, שהטובה המובטחת לנו היא משני סוגים:

סוג ראשון הוא הטוב הטבעי הנמצא בארץ, זה אשר בו יתקלו מים עם בואם לארץ, עם הכרתם את הנוף ועם התערותם הראשונה באדמת הנוף הזה: נחלי מים, עיינות ותהומות, צמחים על שבעת מיניה:

חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, זית שמן ודבש,

מחצבים הטמונים בעמקי האדמה, נחושת וברזל.

לא לחינם הודגשה בפסוקים אלה מילת "ארץ" החוזרת בהם שבע פעמים, כי הארץ – האדמה, היא העתידה להטביע חותמה על העם הבא לרשתה, היא העלולה לשכר בשפע צמחייתה, להסית את עובדיה להוות בפוריותה – לא את רצון הבורא וחסדיו אלא את האלים עצמם והתעלסותם, את הבעל את העשתורת.

לכן באה כאן אחר תיאור השפע, הפוריות, האושר וההנאה ממנו, אחרי המילים "ואכלת ושבעת" הדרישה של "וברכת את ה' אלוקיך" ( - אותו פסוק שעליו בנתה ההלכה שבתורה שבעל-פה את דרישתה לברכת המזון – ( אותה ברכה שהיא ורק היא מקנה לאדם את הרשות ליהנות מטוב הארץ ומפריה וכמאמר חז"ל בברכות ל"ה ע"א:

ת"ר אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה – מעל.
וכנגד ההשתכרות משפע הטבע, כנגד ההתמסרות וההתמכרות לאלילי הפוריות, באה כאן לא רק הדרישה לזכירת ה' אלוקיך - שהוא אדונך ואדוני הארץ - אלא גם הדרישה לשמירה קפדנית של "מצוותיו, משפטיו וחוקיו" אשר שמים חוק וגבול לחיים הנשלטים ע"י יצרים וקובעים מידה וסיג אורח חיים מתוך ריסון.

ונסתכל עתה בקטע השני שהבאנו לעיל (פסוקים יב – יח).

החשש לשכחת ה' ותורתו הוא כאן ממין אחר. לא השתכרות מטוב טבעי המצוי בארץ אלא מטוב מטופח ומגודל, פרי עמל האדם, יצירתו, הצלחת מאמציו הרוחניים והגופניים, שהושקעו בעבודה זו, אלא הם העלולים להעבירו על דעתו.

הפיתוי המתואר בפסוקים יב- יג- יד אינו זה המושך את ישראל ברשתו מיד עם בואם לארץ ועם ראשית התוודעותם אל נופה, כי אם הפיתוי שלאחר זמן, לאחר היאחזות והתנחלות והשתרשות ועבודה ויצירה, הוא הפיתוי של "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה", אותו פיתוי המעמיד במקום עבודת בורא עולם ומלואו לא את הטבע ואת עבודת אלוהי הטבע אלא את האדם ואת גאוותו.

כנגד הביטחון בכוח העצמי מעמידה התורה כאן את זכר ההליכה

"בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם"

אותה הליכה במדבר שאין בו כל קיום עצמי לאדם, ואין יכולת בכוחותיו הוא להישמר מנחש, שרף ועקרב אם לא שה' המוציא אותו מבית עבדים גם יוליך אותו בדרך, גם יוציא לו מים מהסלע, גם יאכיל אותו מן מן השמים.

(וכבר ראינו בפרשת חוקת כי אם יעזב לו האדם לדרך הטבע - מיד יבואו הנחשים והשרפים וינשכו - ואין עמידה לו בפניהם אלא אם יעצרם האל "המוליכו" במדבר).

ומן ההליכה הזו במדבר יש ללמוד גם על הישיבה בארץ. כשם שהייתה ההליכה במדבר אפשרית רק ע"י ניסים גלויים, כן אין ישיבה גם בארץ נושבת אפשרית אלא ע"י ניסים נסתרים, ואם כי במקום מים מחלמיש צור יהיו כאן מימי תהום ומעיינות גשמים ולחם מן הארץ – הנה גם אלה אינם אלא – כמים מן הסלע – מתנות שמים הבאות מידו הרחבה והפתוחה.

כמובן שאין על המורה לומר לתלמידיו את כל הדברים הנ"ל, שהם בעצם התשובות לשאלות א 1-7, כי בזה מתלמידיו את עמל החיפוש ועם זה את שמחת הגילוי, ואם כי יש להניח שלא כל תלמיד ואולי אף לא תלמיד אחד ימצא את התשובות לכל השאלות 1 - 7, הנה בוודאי ימצא כל אחד מכיתת הלומדים מענה לאחת השאלות ואין ציבור עני, לכן תצטרפנה מעבודת כולם יחד ומתרומותיו של אחד התשובות המלאות והשלימות.

שאלה 7 הרוצה לפקוח עיני התלמיד לחזרה על מילת הארץ (שבע פעמים!), יש להעיר שכבר חכמי המדרש ראו בחזרה על מילים כוונה להבלטת רעיון ובימינו עמדו על אמצעי זה של התורה להבליט רעיון באמצעות חזרה על אותה מילה או על אותו ביטוי גם פרנץ רוזנצוויג, גם בובר, גם קאסוטו. וכדאי להשוות לחזרה זו על מילת ארץ את החזרה (7 פעמים) על שורש נתן במקרא-ביכורים (כי תבוא) ועיין גיליון כי תבוא תשי"ד.