המפקד השלישי

פרק זה כולל את המפקד השלישי שנפקדו בני ישראל מאז צאתם ממצרים (שמות ל"ח כ"ד; במדבר א', במדבר כ"ו). בטעמם של המפקדים הראשונים שונים דעות הפרשנים. ועיין לזה בייחוד גיליונות במדבר (תש"ב, תשי"ז) וגם הפעם נראה שלא כולם מסכימים לטעם הנראה לכאורה כיחידי: לשם הנחלת הארץ, טעם אשר סמיכות הפרשיות מעידה על זה (פסוק נ"ג): "לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות", וכן עניין בנות צלפחד הבא אחריו; אולם לא כך היא דעת רש"י הנותן – בעקבות המדרש – שני טעמים אחרים למפקד זה. וכן שוב אחרת היא דעתו של האברבנאל  ועיין לזה גיליון פנחס תש"ז שאלה ב.

לשאלה א 1 ולאותו שבח גדול שבו נשתבחו בו ישראל יש להשוות עוד שני מדרשים, ואם כי הראשון מתייחס למפקד שבפרק א' במדבר והשני מתייחס לדברי בלעם כ"ד ב'-ה', בכל זאת הרעיון אחד הוא, ומדברים הם באותה תכונה יקרה שבה הצטיינו ישראל ושגם בלעם וגם מדין ראו בה סוד קיומו וכוחו ועזוזו של ישראל. ואלה שני המדרשים:

ילקוט שמעוני תרפ"ד:

בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם בהם, מה ראו להתקרב יותר מן האומות. סתם הקב"ה פיהם ואמר להם: הביאו לי ספר יוחסין שלכם, שנ' (תהלים צ"ו) "הבו לה' משפחות עמים", כשם שבני מביאין. שנאמר: "ויתילדו על משפחותם לבית אבותם". לכן מנאם בראש הספר הזה אחר המצוות, שנאמר (ויקרא כ"ז ל"ד) "אלה המצוות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני". ואחר כך (במדבר א' א') "וידבר ה' אל משה במדבר סיני... שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם". שלא זכו ליטול את התורה אלא בשביל היוחסין שלהם.

בחוגי מבוגרים בוודאי אין צורך להרבות בדברים ובהסברים למה התקנא בלעם בהם ולמה התחיל אומר: "מי יכול ליגע בבני אדם אלו" שטהרת משפחה שולטת בם. אך גם בחוגי נוער המצויים כיום אצל כל מיני ספרות יפה ו"יפה" וכן אצל סרטי קולנוע מכל הסוגים לא יקשה כלל לעורר הבנה עמוקה למדרשי חז"ל אלה הרואים תכונה זו שהיתה חזקה בנו כזכותנו העיקרית להיות ראויים לקבלת התורה ולבחירתנו.

השאלות ברש"י (ב, ג, ד, ה) כולן קשות הפעם. (וכן קשים כל דברי רש"י לפרקנו. עיין גם גיליון פנחס תש"ט שאלה ג). לשאלה ב יש להעיד שרש"י מיישב בו קושי כפול, וכדברי המזרחי:

פרש רש"י מלת "אותם" – "עמם", מפני שהפעול של המדברים בכל מקום הם הדברים, כדכתיב "וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור", לא השומעים את הדברים. גם פירש הדברים שדברו עמם מה הם, ואמר, שהם מה שצוה להם המקום "שאו את ראש כל עדת בני ישראל" והכתוב סמך על הכתוב למעלה ולא הוצרך להזכיר.

יושם לב לכך, שלא יוכל הפסוק הבא לשמש תוכן הדיבור הישיר הבא לאחר "לאמור", כי חסר בו הנשוא. וגם עצם המצווה "התפקדו" איננה בו.

לשאלה ו3 ימצא הלומד תשובה מאירת עיניים בדברי הרמב"ן לבמדבר ג' י"ד ד"ה וידבר ה' אל משה במדבר סיני; (בייחוד תשובתו הראשונה עד "ולא עלו למעלה כשאר השבטים"). קשי הסבל מחשל, לדבריו, את כוח הקיום. אלה שסבלם פחות, פחות גם רצון הקיום!