"כי תוליד בנים..."

פרקנו זה תופש מקום מיוחד בתוך ספר דברים כולו. כבר פסוקו הראשון ד' א':

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת",

מוכיח שמתחיל כאן נאומו השני של משה רבנו (אחרי נאומו הראשון - נאום התוכחה א' ו' - ג' כ"ט) נאום לימודי של חוקים ומשפטים. אע"פ כן אין עדיין פרקנו מתחיל ממש בהוראת החוקים והמשפטים, ואינו פותח ביסודם של כל החוקים היינו בחזרה על עשרת הדברות, שהרי הם נדחים לפרק ה', אשר אף הוא מתחיל בפסוק פתיחה בדומה לד' א'.

פרק ה' פסוק א':   

"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם"

ולכן רואה אותו ר' דוד הופמן כחלק שלישי של נאומו הראשון של משה - אפשר לראותו גם כפתיחה לחלק השני של ספר דברים - החלק אשר על שמו נקרא הספר משנה תורה, חלק העוסק בחוקים ובמשפטים ד' א' - כ"ו ט"ו. חלוקה זו היא של הרמב"ן וכדאי להשוות את דבריו (הבאנו אותם בגיליון ואתחנן תשט"ו) בתחילת ספר דברים א' ו' ד"ה ה' אלקינו דבר אלינו בחרב לדברי ר' דוד הופמן אשר הובאו בשאלה א 1.

פרקנו זה עוסק בעיקרו רק ברעיון אחד שהוא יסוד כל המצוות והחוקים - איסור עבודה זרה ומלחמה נגדה. רעיון זה מובא בפרקנו פעמים מספר ובהנמקות שונות. מה שמכביד על הלומד כצעיר כקשיש בלמדו פרק זה הוא אי הבהירות שבסידור העניינים המביאה אותו להשקפה מוטעית כאילו חוזרים העניינים ונשנים ללא צורך.

לשם הבהרת סדרם של הפסוקים בפרקנו הובאו שאלות א 1, 2, 3 (שאלות מסוג זה כבר עסקנו בהם גם בשנים קודמות בפרשיות אלה: ואתחנן תש"ב א; ואתחנן תש"ד א 1, 2; עקב תשי"ב א 4-1; עקב תשי"ד א 2).

הפרשנים כולם – ובייחוד ראב"ע – מרבים לעסוק בחומש דברים בשאלת הקשר שבין הפסוקים. וכן עיינו ברש"י ד' ט' ד"ה רק השמר לך; ד' י' ד"ה יום אשר עמדת.

דברי הרמב"ן שהובאו בשאלות ב ו-ג קשים, ויש לקרוא אותם מספר פעמים כדי לרדת לסוף דעתו. יש ונראים דבריו כחזרה מפורטת על דברי הכתוב בלבד - ואין הדבר כן. מדרכו של הרמב"ן שהוא מיישב בד"ה אחד קשיים מספר, ענייניים, הגיוניים, ענייני לשון וענייני קשר בין הפסוקים, וכל מילה נוספת בדבריו - ליישב קשיים היא באה ולא כדי לחזור על הנאמר בפסוק ביתר בהירות או אריכות.

על כן הובאו הפעם שאלות רבות על מילים רבות שהוסיף הרמב"ן על לשון הכתוב, כדי להוציא מלב הלומד שהיה בדעתו של הרמב"ן לתת פרפרזה של הכתוב, לכתוב "תכנו" של הפסוק בלשון קלה יותר, ולא היא. כל מילה נוספת, כל שינוי מלשון הכתוב כוונתו ליישב קושי, למנוע אי הבנה אפשרית, דווקא כאשר נראים דברי הפרשן קלים ביותר, שם הם קשים ומצריכים עיון.