קין וצאצאיו

לדעת בֶּנוֹ יעקב בפירושו לבראשית genesis (בגרמנית), סיפורו של קין הוא השלמה לחטאו של אדם הראשון, ועונשו מקביל במובן מה לעונשו של אדם הראשון. והפרשן מסיים דבריו שם:

"חטאו של קין, יחסו לחטאו של אדם כיחס הלוח הראשון ללוח השני של שני לוחות הברית".

פסוק י"ז

"וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ"

אבן כספי:

וזה עניין כולל, כי כל שמות תולדות קין יש להם גזירה והוראה בעברי, כמו שמות בני יעקב, והכל להוראות, כמו שפירש הכתוב בבני יעקב, ולא כן בבני קין, כי אין ראוי לכמה סיבות.

 פסוק י"ז

"וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ
וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ"

רש"י:

ד"ה ויהי בונה עיר: ויהי קין בונה עיר, ויקרא שם העיר לזכר בנו חנוך.

רלב"ג:

וסיפר אחר זה, שכבר הוליד קין בן, והוא חנוך, והוא המציא מלאכת הבניין, ובנה עיר, רוצה לומר: קין או חנוך, הוא המציא זאת המלאכה, וחלק כבוד לאביו שיקרא שם לעיר שבנה אותה.

קאסוטו,"מאדם עד נח":

כשם שבפסוק ב' אחר המלים "ותוסף ללדת את אחיו את הבל" נאמר "ויהי הבל רועה צאן" כך כאן – אחר המלים "ותהר ותלד את חנוך" נאמר בנוסחה דומה "ויהי בונה עיר". לפיכך כשם ששם נושא הפועל "ויהי" הריהו הבן הנולד, כך הדבר גם כאן: לא בקין הכתוב מדבר אלא בחנוך בנו. (בפסוק ב' מודגש שם הבן במפורש מפני ניגודו לשם קין, וכאן לא היה צורך בכך.)

פסוק י"ז

"וַיְהִי בֹּנֶה עִיר"

רש"ר הירש:

אין הוא אומר "ויבן עיר" אלא "ויהי בונה עיר". עם קין החלה שאיפה חדשה: העיר. קין היה תלוש מן הקרקע – מנושל מן השדה, עזוב מאת ה' ומנודה מחברת האדם. מה עוד נותר לו? הוא נותר לעצמו. נותרו כוחותיו הרוחניים והכשרונות הטמונים באישיותו. התוצאה הטבעית היתה – להיות בונה עיר. העיר – בניגוד לכפר – תלושה מן הקרקע ומנותקת מן החקלאות – יושביה מתפרנסים מכוחות האדם. התוצרת החקלאית מגיעה לערים, ושם יעבדוה בהתאם לצורכי האדם; האמנות והתעשיה מטביעים עליה את חותם השכל האנושי. הכוח, הרוח והכשרון – הם "שדות" ליושבי הערים. והם הולכים ומתפתחים – כפי שיסופר מיד להלן. הכפר שקוד על תרבות הקרקע, והעיר – על תרבות האדם. הכוחות הנמים באדם מתעוררים בעיר; כביכול, האדם ניעור... והפסוק מתקיים פשוטו כמשמעו (תהלים ע"ב ס"ז) "ויציצו מעיר כעשב הארץ". האדם יפרח בעיר – כעשב בשדה. ניגוד זה שבין עיר לכפר מתגלה גם בחוקים מאוחרים יותר. שבט לוי לא נטל חלק בקרקע – והוא זכה בערי הלויים. הרוצח הוגלה מאדמת הקודש – כדרך שקין גורש מכלל האדמה – והוא גלה לערי המקלט. וכך, בתי ערי חומה נידונים כתלושים מן הקרקע, הם עוברים לצמיתות מיד ליד – כנכסי דניידי. ולפיכך: אופייני הדבר שהעיר הראשונה נוסדה על-ידי קין, שהוא תלוש מן הקרקע ותלוי רק בעצמו. עם הולדת בנו הראשון ראה צורך לבסס את עתידו, ולא היתה לו דרך אחרת, אלא להיות בונה עיר.

הנצי"ב מוולוז'ין, העמק דבר:

ד"ה ויהי בונה עיר: שהבין קין עתה רצון ה', שטוב להיות מרבה בצרכיו ולא לחיות כחיה ובהמה על ידי עבודת האדמה לבדה, אלא לבקש חיי אנושי בייחוד, על כן בנה לו עיר.

פסוק כ"ב

"וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן
לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל"

רש"י:

ד"ה לוטש כל חורש נחושת וברזל: מחדד אומנות נחושת וברזל, כמו (איוב ט"ז) "ילטוש עיניו לי". "חורש" אינו לשון פועֶל אלא לשון פועֵל, שהרי נקוד קמץ (=צירי) וטעמו למטה (מלרע). כלומר: מחדד ומצחצח כל כלי אומנות נחושת וברזל.

רמב"ן:

ד"ה לוטש כל חורש נחושת וברזל: והוא היה לוטש וחורש כל נחושת וברזל. יאמר, כי הוא היה מחדד וחורש כל מלאכת נחושת וברזל. וכמוהו (הושע י"ד ג') "כל תשא עוון וקח טוב".

ביאור (ר' שלמה דובנא):

ד"ה חורש: ייתכן להיות שם בפלס (שמואל א', ט"ו ט"ז) "ואת היותר החרמנו". כלומר: מחדד כל אומנות נחושת וברזל.

פסוק כ"ב

"וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל"

"את תובל קין" ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: זה תיבל עברתו של קין (יש גירסאות "עבודתו של קין"), קין הרג ולא היה לו במה להרוג, אבל זה "לוטש כל חורש נחושת וברזל".

רש"י:

ד"ה תובל קין: לשון תבלין, תיבל והתקין אומנותו של קין, לעשות כלי זין לרוצחים.

פסוק כ"ג

"וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו"

אבן כספי:

כעניין המאמר הראשון מהמן לאשתו.