מצות מעקה

 רש"י, פסוק ח':

ד"ה כי תבנה בית חדש: אם קיימת מצוות שילוח הקן, סופך לבנות בית חדש, ותקיים מצוות מעקה, שמצוה גוררת מצוה, ותגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים. לכך נסמכו פרשיות הללו.

ראב"ע, פסוק ו':

ד"ה כי יקרא: נמשכה זאת הפרשה בעבור בדרך.

פסוק ח':

ד"ה כי תבנה: נדבקה זאת הפרשה אחר שנלחמו והם בארץ החל במצוות הבית.

ד"ה הנופל: ...ואחר מצות הבית מצות הזרע והנטע, כי אחר שהוא בארץ ובנה בית וזרע "לא תזרע כלאים"... 

פסוק י':

ד"ה לא תחרש: דבק עם הזריעה, והשם חמל על כל מעשיו, כי אין כוח החמור ככוח השור, ובעבור הזריעה אמר שעטנז. וכבר הזכירו על דרך כלל, ובכאן פרט, שהוא הצמר והפשתים לא אחרים.

פסוק י"ב:

ד"ה גדילים: ... ונסמך לשעטנז בעבור הציצית שהוא מותר.

רש"ר הירש:

על האדם שומה מראש לכונן ביתו בהתחשבו עם חבריו בני דורו או בני הדורות הבאים, והוא מוזהר ועומד להרחיק מתחום ביתו ומרשותו כל דבר העלול להזיק לבן אדם (פסוק ח'), מחויב הוא בכל מעשיו הנעשים להנאתו או לתזונתו, בכל עלילותיו ברדותו בטבע ובהופעתו האנושית לשוות לנגד עיניו תמיד את נותן התורה, אשר כשעלתה ברצונו לברוא את העולם, יצר את האדם בנטעו בקרבו את הכוח לשעבד עצמו לחוק המוסר מתוך בחירה חפשית, וכן יצר את החי ואת הצומח בקבעו בהם תכונת משמעת לחוק חיותם – בעל כרחם. (פסוקים ט', י', י"א) ועל כולם על האיש להזכיר לעצמו תמיד שבכל דרכיו רק דרך אחת בידו לקיים את גבורתו וכבודו האישי, והוא דרך כיבוש היצר הרע והשתעבדותו לחוק. (פסוק י"ב).

פסוק ח'

"כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ"

ראב"ע:

ד"ה מעקה: טעמו ידוע מהמקום, ואין ריע לו, ומדקדק הוציאו מגזירת "עקת רשע" (תהלים נ"ה, ד), והביא עצמו בעקה.

פסוק ח', רש"י:

ד"ה כי יפל הנופל: ראוי זה ליפול, ואף על פי כן לא תתגלגל מיתתו על ידך, שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב.

השווה לדבריו רש"י, שמות כ"א י"ג:

ד"ה והאלוקים אינה לידו: ולמה תצא זאת מלפניו? - הוא שאמר דוד (שמואל א' כ"ד י"ג) "כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע", ומשל הקדמוני היא התורה, שהיא משל הקדוש ברוך הוא, שהוא קדמונו של עולם. והיכן אמרה תורה "מרשעים יצא רשע"? - "והאלהים אינה לידו". במה הכתוב מדבר? - בשני בני אדם, אחד הרג שוגג, ואחד הרג מזיד, ולא היו עדים בדבר שיעידו, זה לא נהרג וזה לא גָּלה, והקדוש ברוך הוא מזמנן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג שוגג עולה בסולם ונופל על זה שהרג במזיד והורגו, ועדים מעידים עליו ומחייבים אותו לגְלות, נמצא זה שהרג בשוגג גולה, וזה שהרג במזיד נהרג: ,ושמתי לך מקום, - אף במדבר, שינוס שמה, ואיזה מקום קולטו. - זה מחנה לויה.

חז"ל למדו מפסוקנו (ח')

"כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ"

בבא קמא ט"ו ב':

שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו, ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו.

פסוק ח'

"כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ"

ראב"ע:

ד"ה כי יפול הנופל: נקרא על שם סופו, וכן "יומת המת" (דברים י"ז ו') וכן "ובגדי ערומים תפשיט" (איוב כ"ב ו') "ויתרוצצו הבנים" (בראשית כ"ה כ"ב) ומלות רבות לאין מספר נקראו על שם סופן, ולא נדע אם כן דרך הלשון. או הוא דברי נבואה כמו "וירדוף עד דן" (בראשית י"ד י"ד) "עד נחל אשכול" (במדבר י"ג כ"ג) "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו" (בראשית ב' כ"ד)...

ספורנו:

ד"ה ולא תשים דמים בביתך: כאשר יקרה שיפול איזה נופל משם, לא תהיה אתה הגורם באופן שיהיה עונש הדם בביתך.