השווה את ברכת גד כאן לברכת גד בראשית מ"ט י"ט:
"גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב"
|
מה הדמיון ומה ההבדל שבין שתי הברכות?
ועיין רמב"ן, שם י"ט:
ד"ה גד גדוד יגודנו: ... והנכון שיהיה כמו "לעלות לעם יגודנו" (חבקוק ג' ט"ז). יאמר, כי גדוד יגודנו תמיד, שיהיו לו מלחמות רבות ופשט גדוד עליו בארצו, והוא יגוד אותו על עקיבו, שיתגבר עליו וירדוף אותו והם ישובו על עקב בושתם. שיבח אותם בגבורה וניצוח כל הבאים עליהם למלחמה. וזה כעניין ברכת משה רבינו בהם (דברים ל"ג כ') "ברוך מרחיב גד כלביא שכן", בעבור שירש ארץ רחבת ידים וגדולה מאוד, והיא בעבר הירדן, היו באים עליהם תמיד גדודי עמון ומואב, שכניו הרעים התובעים בנחלה, ופושטים עליהם, והוא כלביא שכן על טרפו, מקולם לא יירא, ומהמונם לא ייחת.
ועיין רשב"ם, שם י"ט:
ד"ה גד גדוד: גדוד ישראל יגודו אחריו, כשיהיו הולכים למלחמת יהושע. וכדכתיב "חלוצים תעברו לפני אחיכם", ובשוב גד מן המלחמה ישובו של גד אחר עקיבן של ישראל, שכן דרך כשיוצאין למלחמה יוצאין תחילה, ובחזרתן הם אחרונים לשמור את השבטים מן המלחמה פן ירדפו האויבים אחריהם. |
פסוק כ"א
"כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן"
רש"י:
ד"ה כי שם חלקת: כי ידע אשר שם בנחלתו חלקת שדה קבורת מחוקק, והוא משה.
ד"ה ספון: אותה חלקה ספונה וטמונה מכל בריה, שנאמר (לקמן ל"ד ו') "ולא ידע איש את קבורתו".
ראב"ע:
ד"ה כי שם חלקת: כמו חלק, ומחוקק הוא הגדול והשליט כמו "לבי לחוקקי ישראל" (שופטים ה' ט') וספון כמו "וספון בארז" (מלכים א' ז' ז'), "בבתיכם ספונים" (חגי א' ד'). שטעמו שהם ספונים וכן "קירות הספון" (מלכים א' ו' ט"ו), והטעם כי ראה ארמונים ספונים שהיו חלק גדולי האמורי.
ספורנו:
ד"ה וירא ראשית לו: וגם כן ראוי הוא לכך, כי אמנם כשבחר גד את ארץ סיחון ועוג, אף על פי שאינה כקדושת עבר לירדן, היתה כוונתו להשיג דבר עיקרי אצלו, כי שם בארץ סיחון ועוג חלקת מחוקק ספון היתה. אותה החלקה שהמחוקק קבור בה, שהוא משה.
הכתב והקבלה:
שם חלק מדינה שחוקקים וחופרים בעפר אדמתה דברים ספונים וחשובים (איינע לאנדשאפס ווארין שעטצבארקייטען אויצויגראבען זינד). ואל תתמה על תי"ו של מילת "חלקת" אף על פי שאינה דבוקה למילת מחוקק, כי דוגמה יש במקרא (תהלים ס') "עזרת בצר"; (ישעיה ל"ד) "שכורת ולא מיין" – ומילת "מחוקק" כמו (ישעיה כ"ב) "חוקקי בסלע משכן לו". והחקיקה והחפירה אחת היא – ומילת מחוקק כמו (במדבר י') "למקרא העדה ולמסע המחנות", שבא השם במקום מקור – לקרוא את העדה ולהסיע את המחנות, אף כאן "מחוקק" במקום לחקוק.
באור:
ספון לשון חשיבות; ראוי ליטול לו ראשית, במקום אשר נתן לו המחוקק את חלקו. והיה המחוקק הזה ספון וחשוב אצלו. ("שאן האט ער דען אנטייל ניך ערזעהן, צוס ערבטייל פאם געזעצגעבער הען ער פערעהרט").
מלבי"ם:
כי שם חלקת מחוקק ספון, המקום ספון ויקר לו, מפני שנתחלק על ידי המחוקק בעצמו – הוא משה.
|
מהי "חלקת המחוקק" שבנחלת גד לפי הדעות הנ"ל? (סדרם לקבוצות!) |
פסוק כ"א
"צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל"
רש"י:
ד"ה צדקת ה': שהאמינו דבריהם ושמרו הבטחתם לעבור את הירדן עד שכבשו וחילקו.
ראב"ע:
ד"ה צדקת ה': שמילא בידו את אשר דיבר בפיו, שנדרו בני גד שיצאו עם ישראל להילחם עם אויביהם...
הכתב והקבלה:
"צדקה" הוא יותר מ"משפט", כי משה לא אמר להם רק (במדבר ל"ב כ') שיתעכבו שבע שנים של כיבוש, והם אמרו: "לא נשוב... עד התנחל... איש נחלתו" – הוסיפו להתעכב שבע שנים של חילוק הארץ; הנה עשו משפט בהתעכבות שבע של כיבוש, וצדקה בהתעכבות שבע של חילוק.
העמק דבר:
במה שעשה יישוב במקום שהיה ראוי להיות חרב, הוא "צדקת ה'" החפץ ביישובו של הארץ.
| 1. |
במה שונה בעל העמק דבר מן האחרים, ומה הניעו לפרש בדרכו? |
ליודעי לועזית, תרגום
בובר-
רוזנצוויג לפסוקנו:
Gewann er Bewaehrung vor Ihm,
dann auch sein Anrecht bei Jsrael.
| 2. |
מה תיקן בהוסיפו את המילים: 1) "vor" 2) dann? |
| 3. |
מה ראה לתרגם מילת "עשה" שלא כמשמעה? |
