גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

הלכות טומאת נגעים

ב.

נגעי בתים

פרשת מצורע
שנת תש"ו

נגעי בתים

ויקרא פרק יד, פסוקים לג - נד

א.  הלכות טומאת נגעים

רמב"ם, הלכות טומאת צרעת ט"ז י':

הצרעת הוא שם האמור בשותפות, כולל עניינים הרבה שאין דומים זה לזה, שהרי לובן עור האדם קרוי צרעת, ונפילת קצת שיער הראש או הזקן קרוי צרעת, ושינוי עין הבגדים או הבתים קרוי צרעת. וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו התורה צרעת בשותפות השם אינו ממנהגו של עולם, אלא אות ופלא שהיה בישראל, כדי להזהירן מלשון הרע, שהמספר בלשון הרע - משתנות קירות ביתו. אם חזר בו – יטהר הבית; אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית – משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהם. אם חזר בו – יטהרו, ואם עמד ברשעו עד שיישרפו – משתנין הבגדים שעליו; אם חזר בו – יטהרו, ואם עמד ברשעו עד שיישרפו – משתנה עורו ויצטרע, ויהיה מובדל ומפורסם לבדו, עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא הליצנות ולשון הרע. ועל עניין זה מזהיר בתורה ואומר (דברים כ"ד ח'): השמר בנגע הצרעת זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך". הרי הוא אומר: התבוננו מה אירע למרים הנביאה, שדיברה באחיה, שהיתה גדולה ממנו בשנים וגידלתו על ברכיה וסיכנה בעצמה להצילו מן הים, והיא לא דיברה בגנותו אלא טעתה – שהשוותהו לשאר נביאים, והוא לא הקפיד על כל הדברים האלו שנאמר (במדבר י"ב ב') "והאיש משה ענו מאד" ואף על פי כן מיד נענשה בצרעת, קל וחומר לבני אדם הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות, לפיכך ראוי למי שרוצה לכוון אורחיו להתרחק מישיבתו ומלדבר עמהן, כדי שלא ייתפס אדם ברשת רשעים וסכלותם. וזה דרך ישיבת הלצים הרשעים - בתחילה מרבים בדברי הבאי כעניין שנאמר (קהלת ה' ב'): "וקול כסיל ברב דברים", ומתוך כך באים לספר בגנות הצדיקים, כעניין שנאמר (תהלים ל"א י"ט): "תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק", ומתוך כך יהיה להם הרגל לדבר בנביאים ולתת דופי בדבריהם, כעניין שנאמר (דברי הימים ב' ל"ו): "ויהיו מלעיבים במלאכי ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו"; מתוך כך באים לדבר באלוקים וכופרין בעיקר כעניין שנאמר (מלכים ב' י"ז): "ויתפארו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלוקיכם" והרי הוא אומר (תהלים ע"ג ט') "שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ". מי גרם להם לשית בשמים פיהם? לשונם שהלכה תחילה בארץ. זוהי שיחת הרשעים שגורמת להם ישיבת קרנות וישיבת כנסיות של עמי הארץ וישיבת בתי משתאות עם שותי שכר. אבל שיחת כשרי ישראל אינה אלא בדברי תורה וחכמה, ולפיכך הקב"ה עוזר על ידן ומזכה אותן בה, שנאמר (מלאכי ג' ט"ז): "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע וייכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו".

1.

הסבר את המילים המסומנות בקו.

2.

היכן מצינו בתורה רמז לכך, שצרעת באה על לשון הרע, מלבד במקום המובא לעיל?

3.

השווה לדבריו את הסברו של הרלב"ג לנגעי בתים (המובא בגיליון תזריע תש"ו), שרבים מן החוקרים החדישים מסכימים עמו. תופעה טבעית זו המתוארת בדברי הרלב"ג היתה כמובן ידועה גם לרמב"ם, ואף על פי כן פירש מה שפירש. התוכל להסביר את דעתו (בייחוד החל מן "וזה השנוי...")?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר