ברית בין הבתרים

גיליון זה הוא המשכו של גיליון לך-לך תשכ"ה.

שאלה כללית להבנת ה"מחזה" כולו

(עיין גם גיליון לך-לך שאלה א')

בנו יעקב, בפירושו לבראשית (מגרמנית) בסוף פירוש הפרק:

על פי הבנת ההתגלות כולה יש להבין גם שעות היום והלילה המוזכרים בפרקנו. יש לשים לב לכך שענין השמש מודגש ביותר בפרקנו. מוזכרת התחלת השקיעה וגמר השקיעה זמן העלם השמש מתחת לקו האופק (זמן הנמשך רק רגעים מספר), לפי זה נבדלים זה מזה שעת הדמדומים שבהם אופפת תרדמה על אברהם ונאמרים לו דברי הנבואה, ושעת "העלטה" אשר בה עבר לפיד האש בין הגזרים.
את משמעות הדברים האלה הבין ישעיהו הנביא ופרטו בפרק ס' ופרשו פרוש נפלא.

נדרים ל"ב:

מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? ר' שמואל בר נחמני אמר: מפני שהפריז על מידותיו של הקב"ה, שנאמר (ט"י ח') "במה אדע כי אירשנה"?

(פירוש הר"ן:

שהרבה והגדיל להרהר על מידותיו של הקב"ה, שאמר: "במה אדע".)

ר' יוחנן אמר: מפני שהפריש בני אדם מלבוא תחת כנפי השכינה, שנאמר (י"ד כ"א) "תן לי הנפש והרכוש קח לך".

בראשית רבה:

ר' חייא בר' חנינא אמר: לא כקורא תיגר, אלא אמר לו: "באיזו זכות?" אמר לו: "בכפרות שאני נותן לבניך".

רש"י:

ד"ה והאמין בה': ... דבר אחר: במה אדע? לא שאל אות, אלא אמר לפניו: "הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה בני?" אמר לו הקב"ה: "בזכות הקרבנות".

מדרש חפץ, כתב יד (מתוך "תורה שלמה" להרב מ. כשר לך-לך קל"ח):

אמר אברהם לפני הקב"ה: "במה אדע כי אירשנה?"
אמר לו הקב"ה: אברהם, כל העולם כולו בדיבורי הוא עומד ואין אתה מאמין בדיבורי, אלא אתה אומר "במה אדע כי אירשנה?" חייך שני פעמים "ידע תדע": "ידע" בשביל העולם, "תדע" בשביל בניך שנאמר "ידע תדע כי גר יהיה זרעך".

ר' יוסף בכור שור:

אין לומר ששאל אות להקב"ה, שכבר האמין. ועוד: מה אות נתן לו? תחילה אמר לו ולבסוף אמר לו כמו כך.
אלא "במה אדע כי אירשנה" כלומר: יודע אני שאירשנה, אלא במה אירשנה? באיזה זמן? באיזה דור? ומתי יהיה? וכמה אירש ממנה? כמו שאומר באחאב (מלכים א' כ' י"ג-י"ד) שאמר לו הנביא: "הראית את כל-ההמון הגדול הזה הנני נתנו בידך" – "ויאמר אחאב: במי?" על ידי מי אנצח? וכן כאן: על ידי מה ובאיזה ענין תבוא הירושה?

פסוק י"ג

"וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי"

רמב"ן:

"וגם את הגוי אשר יעבודו" – "וגם" לרבות ד' מלכויות שאף הם כָּלִים, ששעבדו את ישראל. לשון רש"י.
ועל דרך הפשט יאמר: כאשר דנתי את בניך בגלות ועינוי על עון אשר חטא, גם את הגוי אשר יעבודו אדון על החמס אשר יעשו להם.
והנכון בעיני, כי טעם "וגם": אף על פי שאני גזרתי על זרעך להיות גרים בארץ לא להם ועבדום וענו אותם, אף על פי כן אשפוט את הגוי אשר יעבודו על אשר יעשו להם ולא יפטרו בעבור שעשו גזרתי. והטעם כמו שאמר הכתוב (זכריה א' י"ד-ט"ו) "קנאתי לציון ולירושלים, קנאה גדול וקצף גדול אני קוצף על הגויים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה". ואומר ישעיה (מ"ז ו') "קצפתי על עמי חללתי נחלתי..." וכן היה במצרים שהוסיפו להרע, כי השליכו בניהם ליאור וימררו את חייהם וחשבו למחות את שמם. וזה טעם "דן אנכי", שאביא אותם במשפט, אם עשו כנגזר עליהם או הוסיפו להרע להם. וזהו מה שאמר יתרו (שמות י"ח) "כי בדבר אשר זדו עליהם". כי הזדון הוא שהביא עליהם העונש הגדול שאיבדם מן העולם, וכן (נחמיה ט' י') "כי ידעת כי הזידו עליהם".

פרק ט"ז פסוק ח'

"וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת"