לאחר מעמד הר סיני

פסוק י"ז

"וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק"

אברבנאל:

ואמנם מה שאמרה התורה "ויעמוד השם מרחוק ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים" לא בא להודיע מצד תחנותם, אלא להגיד שבזה שביקשו ממשה לבלתי שמוע את קול ה', נתרחקו מהמעלה שהיו בה ונשארו בהשגתם מרחוק, בהיות שקודם לכן היו אלוהים קרובים אליהם; ומשה שהיה מרוחק ממקום הכבוד, כי היה בקרב העם, נתקרב אל מקום הכבוד והם נתרחקו ממנו. ... כי מפני שנתרחקו ישראל ממעלתם ועמדו והתמידו באותו ריחוק באמרם "ואל ידבר עמנו אלוהים" וביקשו ממשה "דבר אתה עמנו ונשמעה", רצונם לומר: נשמע ונעשה ככל אשר יצוה ה' אותך, הוצרך משה רבנו לעלות אל ההר לקבל התורה והמצוות.

פסוק י"ח

"... אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם"

פסוק י"ט

"לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱ-לֹהֵי כֶסֶף וֵא-לֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם"

ר' יוסף אלבו, ספר העקרים מאמר ג' י"ח:

... דבר מתמיה, למה חזר להזהיר על עבודה זרה מיד אחרי עשרת הדברות, והלא כבר הזהיר עליה בדיבור "לא יהיה לך אלהים אחרים... לא תעשה לך פסל"?
אבל פירוש הענין כך הוא: חזר לבאר להם, שהדעת הנפסד ההוא שהיו חושבים הפילוסופים שה' יתברך להיותו מרומם במעלה ו"יושב בשמים", שהוא בתכלית הרוממות והמעלה משיצטרף עם הדברים הגופיים, שהוא בלתי משגיח במין האדם להיותו פחות ונבזה בעיניו ונמאס, בלתי ראוי למעלה גדולה כזאת. או שהיו חושבים שצריך איזה אמצעי בינינו ובינו, שזה היה טעות ישראל במעשה העגל. לכך אמר: "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם", כלומר: כבר ראיתם כי עם היותי מרומם בשמים, השפלתי מעלי ולא מנעתי עצמי מלדבר עמכם, עם היותכם כולכם זולת משה בלתי מוכנים למעלה גדולה כזו, ויהיה זה לכם לאות, שאף אם יהיה מין האדם פחות ונבזה ובלתי ראוי שאשגיח בו, אני משגיח בו אף אם הוא בלתי ראוי לכך. ואם כן, "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלוהי זהב", כדי שתעשום אמצעי ביני וביניכם ותורידו על ידם הרוחניות, כי בדבר קל מזה תושג השפעתי, וזהו: "מזבח אדמה תעשי לי". כי (ישעיה נ"ז) "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח". או בדבר יותר קל מזה, שהוא התפילה, וזהו שאמר: "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" כלומר: אשפיע ברכתי עליך. ובזה נתבטלו הדעות ההן, שהיו סיבה לטעות אחר עבודת אלילים, שהיו מתפשטות בזמן ההוא.

קאסוטו, פירוש על ספר שמות לפרק י"ט י"ב:

והגבלת את העם: ההתגלות האלוהית שעליה מדובר כאן אין פרושה טשטוש הגבולות שבין עולם האלוהות ובין עולם האנושות. אדרבא, הכתוב מדגיש וחוזר ומדגיש שאין לטשטש גבול זה בשום אופן: "והגבלת את העם". זה אחד החידושים שחידשה התורה לגבי השקפותיהם של עמי המזרח הקדמון. הם היו חושבים את איתני הטבע לאלים, וכשם שיש יחס ישיר בין אדם ובין הטבע שמסביב לו, כך אפשר לתאר יחס ישיר בין אדם ובין האלים... תפישת התורה מתרוממת אל שטח אחר: האלוהות אינה קשורה בטבע, אלא עומדת ממעל לטבע ומחוצה לו, וכל הדברים שבטבע, אפילו איתני הטבע התקיפים ביותר, אינם אלא בריאות שנבראו במאמרו.
... "והגבלת את העם" – הגד להם, שאי אפשר לפרוץ את הגבול שבינם וביני...

לפסוקינו כ' י"ט-כ':

"אתם ראיתם כי מן השמים": לא פנים אל פנים, אלא מראש ההר המגיע עד לב השמים, מתוך התחום האלוהי הנבדל מן התחום האנושי "דברתי עמכם" וכל תמונה לא ראיתם, זולתי קול... מכיון שמרחוק דיברתי עמכם, ולא ראיתם כל תמונה, עליכם ללמוד, שמן הראוי הוא: "לא תעשון אתי אלהי כסף...". אין פסוק זה מיותר אחר האיסור שבעשרת הדברות. שם נקבע העקרון הכללי, שאין לעשות שום תמונה, וכאן באים פרטים: אפילו כדי לכבד את אלוהי ישראל ("אתי") ואפילו מן המתכות היקרות, שאומות העולם מכבדות בהן את אלוהיהם, אף ההידור הנשגב ביותר לא יוכל לשמש סמל נאות לאל הסמוי מן העין.