גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

תפישת התנהגותו של עשו

ב.

ההאבקות

ג.

"ויירא", "ויצר לו"

הרחבות והכוונה לשימוש נכון בגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת וישלח
שנת תש"כ

לקראת פגישת יעקב ועשו

בראשית פרקים לב - לג

א.  תפישת התנהגותו של עשו

פסוק ז'

"וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ"

רשב"ם:

באנו אל אחיך אל עשו: ומצאת חן בעיניו כאשר אמרת, וגם: הנה הוא מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו: לכבודך. זהו עיקר פשוטו.
וכן (שמות ד' י"ד) "גם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו".

ויירא יעקב: בלבו, שאף על פי שהראה לשלוחים כי לכבודו מתכוון – הוא לא האמין, שמחשבת עשו לטובה.

רמב"ן:

וישובו המלאכים אל יעקב לאמור: השלוחים האלה עשו שליחותם, אבל לא סיפר הכתוב זה, כי אין צורך.

וטעם וגם הולך לקראתך: לאמור: כאשר אתה הולך לקראתו גם הוא הולך לקראתך ומהר תפגשו זה בזה.

ויירא יעקב מאד: בעבור שאמרו לו, כי יצא עשו מעירו והוא בא לקראת יעקב, ועוד שלקח עמו אנשים רבים, ארבע מאות איש, היה ירא לנפשו מאד, כי אמר לא לקח כל אלה רק להלחם בי. והנראה בעיני בענין הזה, כי עשו לא קיבל השלוחים כהוגן ולא השגיח עליהם, ואולי לא היו לפניו, כי לא נתן להם רשות שיבואו לפניו וידברו עמו כלל, כי היה הכתוב מספר ששאל להם: מה שלום אחי, ומה עניינו וענין ביתו ובניו, וקראו לו בשלומי, ואמרו לו כי אני הולך לראותו. והם היו מגידים כן ליעקב. והכתוב לא סיפר שיאמרו השליחים דבר בשם עשו. אבל עברתו שמורה בלבו (המליצה שאולה מעמוס א' י"א) ולעשות לו רעה (בהוצאת אייזנשטיין ניו יורק תשי"ט: "ולעשות לו תועה" מלשון הכתוב נחמיה ד' ב') היה הולך בחיל הזה.
והנה השלוחים חקרו במחנה וידעו כי הוא הולך לקראת יעקב. וזה טעם "וגם", כי אמרו: באנו אל אחיך, אל עשו, ולא ענה אותנו דבר ולא שלח לך דבר שלום וגם הולך לקראתך בזרוע וחיל, ולכך הוסיף לו פחד על פחדו, "ויירא יעקב מאד ויצר לו".
וכך אמרו רבותינו, כי השלוחים הכירו בו שנאה, אמרו: "באנו אל אחיך אל עשו", אתה נוהג בו כאח והוא נוהג בך כעשו.
אבל בסוף, כאשר ראה את הכבוד שעשה לו יעקב ואשר הפיל עצמו לפניו, שהשתחוה ארצה שבע פעמים מרחוק עד גשתו אליו, נכמרו רחמיו וחשב כי הוא מודה בבכורתו וגדולתו עליו, כאשר פירשתי *, ויתנחם בזה, כי הלבבות לה' המה, לכל אשר יחפוץ יטה אותם.

1.

מה ההבדל בין רשב"ם לרמב"ן בתפישת התנהגותו של עשו?

2.

מהי ראייתו של הרשב"ם משמות ד' י"ד?

3.

מהם נימוקיו של הרשב"ם לפירושו (מצד הלשון והעניין)?

4.

מה ההבדל בין שני פירושי הרמב"ן?

5.

מה פירוש דברי הרמב"ן במילים "ואין צורך" בפירושו הראשון?

הרמב"ן הולך בשיטה זו של "ואין צורך" בכמה מקומות במקרא.
עיין בראשית מ"ב ל"ד ד"ה ואת הארץ תסחרו.
הידועים לך עוד מקומות במקרא ששם מישב הרמב"ן קושי בדרך זו?

6.

למה מפרש הרמב"ן את המלים "ויירא.. ויצר לו" פעמיים בשתי דרכים?

--------------------------------------------------------------------------------

* כוונת הרמב"ן כאן לפירושו לפסוק ה':

ד"ה כה תאמרו לאדוני עשיו כה אמר עבדך יעקב: ...ודע כי הכבוד הזה שהיה יעקב עושה לאחיו בפחדתו לומר "אדוני" ו"עבדך", בעבור כי המנהג בצעיר לתת מעלה וכבוד אל הבכור, כאילו הוא אביו, כאשר רמזה לנו התורה "אח" – לרבות אחיך הגדול. והנה יעקב לקח בכורתו וברכתו ועשו שוטם אותו עליהם ועתה היה מראה לו, כאילו אין המכירה ההיא אצלו כלום, וכי הוא נוהג בו בכבוד האב, להוציא את המשטמה מלבו.

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר