הדגלים

הבא הוכחות מפרשתנו לפירושו את המילה "דגל".

הסבר מהו, אם כן, ההבדל בין "דגל" לבין "מחנה"?

האם מצינו אותה הוראה מושאלת של דגל – נס, כבר בספרי התנ"ך?

מהו ההבדל העקרוני בין שניהם בטעם חלוקת העם לדגלים?

מה מסומל ב"אישון עינו" לדברי המדרש?

במדבר רבה פרשה ב' (ד'):

(ב' ב') "איש על דגלו באותות" הדא הוא דכתיב (שיר השירים ו'): "מי זאת הנשקפה כמו שחר... איומה כנדגלות". קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם וכל האומות מסתכלין בהם ותמהין ואומרים "מי זאת הנשקפה כמו שחר... איומה כנדגלות?"
אומרים להם אומות העולם (שיר השירים ז' א'): "שובי שובי השולמית" – הדבקו לנו ואנו עושין אתכם שלטונים, הגמונים, דוכסים, איפרכין (יוונית: ראש עיר או מושל מחוז), אסמרטליטין (שר צבא). "שובי שובי ונחזה בך" – ואין "נחזה" אלא שררה, שכן אמר יתרו למשה (שמות י' ח') "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל... שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמשים שרי עשרות".
וישראל אומרים: "מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים?" מה גדולה אתם נותנין לנו, שמא "כמחולת המחנים"? שמא יכולים אתם לעשות לנו גדולה כגדולה שעשה לנו האלוקים במדבר? דגל מחנה יהודה, דגל מחנה ראובן, דגל מחנה דן, דגל מחנה אפרים. יכולים אתם לעשות לנו כך? "מה תחזו בשולמית"? מה גדולה אתם נותנים לנו, שמא "כמחולת המחנים" – שמא אתם יכולים ליתן לנו כגדולה שעשה לנו האלוקים במדבר שהיינו חוטאים והוא מוחל לנו, ואומר לנו "והיה מחנך קדוש".
אף בלעם הביט בהם ויצאה עינו כנגדן שלא היה יכול ליגע בהם, שנאמר (במדבר כ"ד) "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו" – אלו הם הדגלים, התחיל אומר: מי יכול ליגע בבני אדם אלה? מכירין את אבותיהם ואת משפחותיהם, שנאמר "שכן לשבטיו".
מכאן למדנו שהיו הדגלים גדולה וגדר לישראל.

הערה: במדרש שיר השירים רבה פרק ז' לפסוק זה בדברי אומות העולם עוד תוספת זו:

עד מתי אתם מתים על אלוקיכם ומשלימין עצמכם למיתה? (=דורש 'שולמית' משלימין למיתה), שנאמר (שיר השירים א') "עלמות אהבוך" (=עד מות אהבוך). ועד מתי אתם נהרגין עליו? כדכתיב (תהלים מ"ד) "כי עליך הורגנו כל היום". בואו אצלנו ואנו ממנין אתכם דוכסין וכו'.

תנחומא במדבר י"א:

(במדבר ב' ב') "איש על דגלו באותות". זה שאמר הכתוב (שיר השירים ב' ד') "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה". כיון שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב אלף מרכבות מלאכים, שנאמר (תהלים ס"ח) "רכב אלוקים רבותים אלפי שנאן", והיו עשויים דגלים דגלים, לכך נאמר (שיר השירים ה' י') "דגול מרבבה". כיון שראו אותם ישראל שהיו עשויין דגלים, התחילו מתאוים לדגלים, אמרו: "הלואי שאנו נעשים דגלים כמותן!" לכך נאמר "הביאני אל בית היין" – זה הר-סיני ששם נתנה תורה שנמשלה ליין, שנאמר (משלי ט') "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי". הוי אומר: "הביאני אל בית היין" – זה סיני – "ודגלו עלי אהבה" – אמרו: הלואי הוא מגדיל עלי אהבה. וכן הוא אומר (תהלים כ') "נרננה בישועתך ובשם אלוקינו נדגול, ימלא ה' כל משאלותיך", אמר להם הקב"ה: "התאויתם לדגלים, חייכם הריני עושה משאלותיכם". מיד הקב"ה מראה אהבתו לישראל ואומר למשה: לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו. "איש על דגלו באותות".

תנחומא במדבר י"ב:

"איש על דגלו" – כיצד הם שרויים (א' נ"ג) "הלויים יחנו סביב למשכן העדות"; (ג' ל"ח) "והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו" וסמוכים להם יהודה ויששכר וזבולון. מכאן אמרו "אשרי לצדיק ואשרי לשכניו". אלו שלשת השבטים שהיו סמוכין למשה ואהרן נעשו גדולים בתורה. יהודה שנאמר... ביששכר כתיב... ומזבולון... על שהיו שכניו. כולם נעשו בני תורה... ומכאן אמרו: "אוי לרשע אוי לשכניו" (לגבי דגל אחר!)

נתקשו כל מפרשי רש"י להבין כיצד יתיישבו דברי רש"י אלה עם אלה.