דברי משה לפרעה ולה'

מה הן תשובות עקדת יצחק ושד"ל לקושיית אברבנאל?

התוכל לענות תשובה אחרת לקושייה הנ"ל?

לפי דעת ר' שמשון רפאל הירש, השתמש משה בדברו עם פרעה במושגים וניבים המותאמים ללשון פרעה ולמהלך מחשבותיו האלילי.

הוכח זאת מלשון הפסוקים!

מפרשים רבים משתוממים: מדוע קיוו משה ואהרן שבשינוי לשונם (מפסוק א' לפסוק ג') בדברם אל פרעה בשניה, יתקבלו דבריהם על פרעה יותר מאשר דבריהם הראשונים (פסוק א')?

נסה לענות על תמיהתם ולהסביר את סיבת השינויים!

מה קשה לראב"ע בפסוקים הבאים?

א. פסוק י"ז

ד"ה ויאמר: לא הועילו דבריהם כי הוא מתאמץ בחוזק לבו.

ב. פסוק י"ח:

ד"ה ועתה לכו עבדו: אמר לשוטרים, גם הם חייבים לעבוד.

ג. פסוק י"ט:

ד"ה ויראו: זה הפסוק דבק בפסוקים הבאים אחריו, כי ראו נפשם בצרה בעבור שאמר להם פרעה: לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו, ופגעו משה ואהרן והתרעמו עליהם.

ומה בינו לבין רש"י:

ד"ה ויראו: את חבריהם הנרדים על ידם.

ד. פסוק כ"א:

ד"ה ויאמרו ירא ה': חמסנו שהוא עליכם.

ה. פסוק כ"א:

ד"ה ויאמרו ירא ה': ...ודע כי חמש ההרגשות מתחברות במקום אחד למעלה מהמצח. על כן אמרו הרגשה אחת תחת חברתה, כמו "ומתוק האור" (קהלת י"א ז'). ורבי מרינוס אמר שאנו נמאסים ונבאשים בעיניו כריח רע.

ראב"ע:

ד"ה וישב: הנה שאלה אחר שהשם הודיע למשה ואמר לו: "ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך", עד שיעשה כל האותות אשר ציוהו, אם כן למה יתרעם משה לומר: למה זה שלחתני, והצל לא הצלת. התשובה, חשב משה כי מעת דברו אל פרעה יקל מעליהם עולם. והנה הוא הכביד העבודה עליהם. וטעם "למה הרעות", הפך מה שאמרת "ראה ראיתי את עני עמי וארד להצילו מיד מצרים" (לעיל ג' ז'-ח'). ו"למה זה שלחתני" להרע לישראל, והנה לא מצאתי תשובה להשיב לשוטרים.

ד"ה ומאז: מהיום שדיברתי אליו, אז הכביד עולם עליהם, כאשר הוא כתוב "ויצו פרעה ביום ההוא". והטעם "והצל לא הצלת", וזה שחשבתי שיחל פרעה להקל מעליהם ותחל להצילם. ומילת הרע לעם הזה פועל יוצא, כמו "הרעו מאבותם" (ירמיה ז' כ"ו).

רמב"ן:

ד"ה למה הרעות: ... אחרי הודיע אלהים את משה פעמים (לעיל ל"ג ט', ד' כ"א) שלא יתן אותם מלך מצרים להלוך מדוע יתרעם. ואמר רבי אברהם כי חשב משה כי מעת דברו אל פרעה בשליחות ה' יקל מעליהם ויחל האלהים להצילם, והנה פרעה הכביד והרע, וזה טעם "למה הרעותה", כי זה הפך מה שאמרת לי "ראה ראיתי את עני עמי" (לעיל ג' ז'), "וארד להצילו" (שם ח'). ואיננו נכון בעיני, בעבור שאמר "והצל לא הצלת", ואין ההצלה רק יציאתם מן הגלות. ולפי דעתי, שחשב משה רבינו כי יאמר ה' שלא ישמע אליהם פרעה להוציאם מיד במצותו, ולא באות ומופת, עד שיעשה בו נפלאותיו הרבות, אבל חשב כי יביאם עליו תכופות זו אחר זו בימים מעטים. וכשאמר "לא ידעתי את ה'" יצוה לעשות מיד לפניו אות התנין, והוא לא ישמע, ויכה אותו בו ביום בדם ואחר כך בכל המכות. וכשראה שעמדו שלושה ימים והוא ירע להם בכל יום, וה' לא כיהה בו, ולא נתגלה למשה להודיעו מה יעשה, אז חשב משה כי ארוכה היא: וייתכן שהיו בזה המעשה שסיפר הכתוב ימים רבים, כי כאשר הוכו שוטרי בני ישראל עמדו ימים עד שדיברו עם פרעה עצמו, ואמרו לו: "למה תעשה כה לעבדיך" (פסוק ט"ו), כי אין ברשות כל אדם לבוא בהיכל מלך פנימה ולדבר אליו פנים בפנים, אף כי שוטרי העם הנבאשים בעיניו. והנה סבלו עמלם ולחצם ימים רבים, והיו באים עד לפני שער המלך, עד שנשמעה צעקתם לפני המלך, וציוה שיבואו לפניו וידברו עמו. וכן אפשר ששב משה אל ה' ואמר "למה הרעותה", אחרי ימים מעת שפגעו בו השוטרים. ...

למה פתח משה את דבריו בכנותו את ישראל בשם "העם הזה", וסיים ב"עמך"?

פרק ו' פסוק א'

"עַתָּה תִרְאֶה"

 מה מובנה של מילת "עתה" בפסוק זה? מדוע שעה זו ראויה ביותר?

פרק ו' פסוק ב':

"כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם
וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם"

למה כפל "יד חזקה" בפסוק אחד?