הארון והכיור

פסוק א'

"וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ"

רש"י:

ד"ה ויעש בצלאל: לפי שנתן נפשו על המלאכה יותר משאר חכמים, נקראת על שמו.
מה קשה לו?

(ועיין שמות כ"ה, רמב"ן:

ד"ה ועשו ארון: וכן אמרו במדרש רבה (שמות ל"ד ב'): מפני מה בכל הכלים כתוב "ועשית", ובארון כתיב "ועשו ארון"? אמר ר' יהודה בר' שלום: אמר הקדוש ברוך הוא: יבואו הכל ויתעסקו בארון שיזכו לתורה. והעסק, שיתנדב כל אחד כלי זהב אחד לארון, או יעזור לבצלאל עזר מעט, או שיכוונו לדבר).

פסוק א'

"וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן"

עיין רשב"ם, פרק כ"ה פסוק י':

ד"ה ועשו ארון עצי שיטים: ...ואף על פי שבמעשה בצלאל מצינו שבמעשה שעשה תחילה משכן, ואחר כך כלים: ארון ומנורה ושולחן, שהיכן יכניס את הארון והשולחן, כל זמן שאין משכן עשוי? אלא בציווי הוצרך לפרש עשיית הארון ושולחן שבשביל הארון שהוא עיקר של "ועשו לי מקדש" הוצרך לעשות משכן.

מה קשה לו, ואיך תירץ הקושי?

פסוק ב'

"וַיְצַפֵּהוּ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ"

עיין רש"י, פרק כ"ה פסוק י"א:

מבית ומחוץ תצפנו: שלושה ארונות עשה בצלאל, שתים של זהב ואחד של עץ, וארבע כתלים ושולים לכל אחד ופתוחים מלמעלה, נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ, וחיפה שפתו העליונה בזהב. נמצא מצופה מבית ומחוץ.

לבוש האורה:

מניין לו שהיה עושה כל ארון חתיכה אחת של זהב בפני עצמו, ונתן זה לתוך זה, שמא היו מצפין את של עץ מכמה חתיכות טסי זהב וחברו ביתדות כדרך המצפין כלים?

(וכן כתב אברבנאל:

ואחשוב שהיה ציפוי הזהב דק, ורחוק הוא שיהיו שלשה ארונות, כי יהיה המשא כבד ולא יוכלו לשאת אותם ארבעה אנשים על כתפיהם, כל שכן אם כבד הכפורת!).

נסה לענות על קושייתו של לבוש האורה!

תנחומא ויקהל:

שלוש תיבות עשה בצלאל את הארון: שתים של זהב ואחת של עץ; שיקע של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ, ואחר כך ציפה שפתותיהן זהב ואחר כך ויעש לו זר זהב סביב. מכאן שיהא תלמיד חכם תוכו כברו.

ירושלמי שלקים פרק ו':

... נתן של זהב בשל עץ ושל עץ בשל זהב...

לדעת כמה מפרשים גירסת הירושלמי כאן מתוקנת ונכונה יותר. מדוע?

למה בחר רש"י פרק כ"ה פסוק י"א בכל זאת בגירסת המדרש?

פסוק ב'

"וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב"

יומא ע"ב ב':

ר' יוחנן רמי: כתיב זר וקרינן זיר? זכה נעשית לו זיר, לא זכה – נעשית זרה הימנו.  

הסבר את הרעיון הכלול במאמר זה!

פסוק ג'

"וַיִּצֹק לוֹ"

עיין רש"י, פרק כ"ה פסוק י"ב:

ד"ה ויצקת: לשון התכה כתרגומו.

לשם מה מביא רש"י את התרגום כאן?

(והשווה תרגום אונקלוס:

בראשית כ"ח י"ח:

ויצק: ואריק

ויקרא ב' א':

ויצק: ויריק).

שונה יחסם של חז"ל (בדבריהם המובאים ברש"י) מיחסו של ראב"ע למראות הנשים. באר מהו ההבדל העקרוני ביניהם!

באר את תמיהתו "ולא ידעתי איך יתפרש לפי זה אשר צבאו..."

מה בין רש"י לרמב"ן בפירוש המילה צובאות?

רמב"ן:

עוד שנאמר בדרך הפשט שעשה הכיור וכנו ממראות הנשים, אשר באו מהן צבא גדול ונאספו אל פתח אוהל מועד לתת מראותיהן בנדבת לבן, והיה נחושת המראות נחושת קלל ממורט ויפה מאוד, ועל כן ייחד אותו מתחילה לכלי הזה. והנשים, בראותן כן נאספות ובאות צבאות צבאות לתת כולן מראותיהן להיעשות בהן כל הכיור וכנו. וגם נכון הוא שיתכוונו בכך מתחילה מפני עניין הסוטה, והן קיבלו כן עליהם בשמחה והתנדבו לתת בו כל מראותיהן.

התוכל להביא סעד מתוך הפסוק לדעת רש"י?