סמיכת יהושע
במדבר פרק כז, פסוקים טו - כג
גיליון זה הוא המשך גיליון פינחס תשי"א.
| א. | סמיכת יהושע |
השווה ציווי ה' למעשה משה בהוצאת הציווי לפועל:
הצווי (י"ח-כ') |
המעשה (כ"ב-כ"ג) |
"קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ |
"וַיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ |
וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו |
וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו |
וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר... |
וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן |
וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם |
וַיְצַוֵּהוּ" |
וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו" |
------- |
1. |
"וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו" במדבר רבה כ"א: כמדליק נר מנר. מה רצה המדרש להבהיר ע"י תמונה זו? |
2. |
"וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם" רש"י: ד"ה וצוית אותו: על ישראל. דע שטרחנין הם סרבנים הם, על מנת שתקבל עליך. ד"ה וצוית אותו: (אחרי הביאו לשון רש"י) ואינו נכון בעיני, בעבור שאמר “לעיניהם”, כי יותר ראוי הענין הזה להאמר בינו לבינו כי בפניהם יגרום בהם התפקרות, ומדרך המוסר שיזהיר להם בפני עצמן מהיותם עוד טרחנין וסרבנין. אבל “וצויתה אותו לעיניהם” שיצוונו במצוות הנגיד והשופט, כי בעבור היותו לראש יפקידם בידו ויזהירנו להשתדל מאד בעניינם ולהיות נלחם מלחמות ה' ויהיה הוא המוציא והמביא אותם ולהזהר בדבר המשפט. וזה ראוי להיות לעיניהם, כדי שיבטחו בו וישמעו אליו, כי ידעו כי ילך בעניינם בדרכי האמת כי כן ציוה אותו רבו. וכן עשה משה, שנאמר שם (דברים ל"א ז' ח') ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ וגו' עד לא תירא ולא תחת.
|
3. |
"וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו" "ונתת מהודך": רוח מלכות וממשלה הצריכה להיות בלב הנגיד היא הנקראת כאן "הוד", כעניין (דברי הימים א' כ"ט) "ויתן עליו הוד" הנאמר בהמלכת שלמה. וכן יהושע קבל הוד מלכות כאשר סמך משה ידיו והעמידו לנגיד, ועל ידי ההוד שאתן עליו יכבדוהו כל בני ישראל וזהו "למען ישמעו כל עדת בני ישראל."
|
| 4. |
"וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו" במדבר רבה כ"א: כמערה מכלי אל כלי. מה רצה המדרש להבהיר ע"י תמונה זו? הסבר את ההבדל שבין דברי המדרש האלה לבין הדברים המובאים בשאלה 1. |
שאלה קשה ביותר
