דברי ה' למשה

הערה: בפסוק ג' של פרקנו ובקשיים הרבים הכרוכים בו עוסק במיוחד גיליון וארא תש"ו. עיין שם!

השווה את פסוק ט' בפרקנו

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה"

לפסוק ל"א בפרק ד'

"וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ"

השווה את היסוסי משה לפני הסנה להיסוסיו בפרקנו:

השווה:

רש"י, פסוק י"ג:

ד"ה ואל פרעה: ופשוטו, ציום על דבר ישראל ועל שליחותו אל פרעה, ודבר הציווי מהו מפורש בפרשה שנייה לאחר סדר היחס, אלא מתוך שהזכיר משה ואהרן, הפסיק העניין ב"אלה ראשי בית אבותם", ללמדנו היאך נולדו משה ואהרן ובמי נתייחסו.

פסוק כ"ט:

ד"ה וידבר ה': הוא הדיבור עצמו האמור למעלה "בוא דבר אל פרעה מלך מצרים", אלא מתוך שהפסיק העניין כדי ליחסם חזר הענין עליו להתחיל בו.

פסוק ל':

ד"ה ויאמר משה לפני ה': היא האמירה שאמר למעלה "הן בני ישראל לא שמעו אלי". ושינה הכתוב כאן, כיון שהפסיק העניין, וכך היא השיטה, כאדם האומר: נחזור על הראשונות.

רמב"ן, פסוק י"ג:

ד"ה ויצום אל בני ישראל: (אחרי הביאו דברי רש"י דלעיל) וכן דעת רבי אברהם (בפסוק כ"ט).
ואין כן דעתי. אבל כאשר ציוה השם את משה לדבר אל בני ישראל "לכן אמור לבני ישראל" (פסוק ו'), ועשה כן, ולא שמעו אליו, וחזר וציוה אותו שיבוא אל פרעה ויצוה אותו לשלחם, ואז ענהו "הן בני ישראל לא שמעו אלי", והקדוש ברוך הוא ציוה את שניהם לדבר אל העם ואל פרעה, וחשב משה כי שניהם יתנבאו בכל האותות, ושניהם יבואו אל בני ישראל ואל פרעה, ודי שידבר האחד, כי כן דרך כל שנים שלוחים - שהאחד ידבר, והשני יחריש, ונתפייס בזה. וחזר השם ואמר אליו "אני ה'" (פסוק כ"ט), הנגלה לך לבדך לדבר בשמי הגדול, "דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך", כי לך יהיו הדברות כולם, לא לאהרן עמך, ואותך עשיתי שליח אל פרעה. אז ענה משה פעם אחרת "הן אני ערל שפתים, והשם אמר אליו ראה נתתיך אלהים לפרעה" (להלן ז' א'), כי אתה תבוא לפניו עם אהרן, ושם תצוה את אהרן ולא ישמע פרעה דבריך, ואהרן בשליחותך ישמיענו דבריך, כאשר האלוהים מצוה לנביא, והנביא משמיע דבריו ומוכיח בהם.
והנה זו מעלה גדולה למשה, זכה בה בענותנותו שהיה בוש לדבר בערלת שפתיו, וכן אמר (להלן י"א ג') "גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם", מידה כנגד מידה, שהיה ירא שלא יהיה נבזה בעיניהם. ורש"י כתב (להלן ז' ב') אתה תדבר פעם אחת כל שליחות ושליחות, כפי ששמעתו מפי, ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו באוזני פרעה. ואין זה נכון כלל.