פסוק י"ח
"וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת"
ראב"ע:
ד"ה ועשית: אמרו קדמונינו כי צורות כרובים כשני נערים ופירשו "כרוביא" בלשון ארמי והכ"ף משרת, ונכון דיברו שהיו בצורת ילדים אם היא קבלה, ושמו המלה לזכר, כמו מלת "חנוכה", כי "כף "כרוב" שורש, והעד (פסוק כ' בפרקנו) "והיו הכרובים". כי הה"א – ה"א הדעת ואינה לתימה כה"א (ישעיה כ"ז ז') "הכמכת מכהו היכהו"...
| 1. |
האם מסכים ראב"ע לפירוש חז"ל ("קדמונינו") או מתנגד להם? |
| 2. |
מה הדמיון בין ענייננו ובין "חנוכה"? |
| 3. |
לשם מה הוא מביא את פסוק כ' מפרקנו, ולשם מה את ישעיה כ"ז ז'? |
י"ש רגיו, בכורי עתים, תק"צ עמוד ז' "כרובים":
...בחקירה הזאת אין לנו מקור אחר לשאוב ממנו רק כ"ד כתבי הקודש המיוסדים על אדני הנבואה והחכמה העליונה, וכל הסברות האנושיות המדברות בזה העניין אין להן חלק באמיתתו כי אם כערך הסכמתן עם פסוקי התורה והנביאים, כי מהם תוצאות האמת והצדק. אמנם אנו רואים שהתורה ביקשה להסתיר מהות הכרובים, כי... ובאמת עמוק הוא, מי ימצאנו.
אכן בכל-זאת באו קצת הודעות מפוזרות אחת הנה ואחת הנה בפסוקי התורה, על ידם ניעזר לעמוד על תוכן העניין...
הוראת השם כרוב באה על שני פנים: האחד בדרך כלל, על כל כרוב שיהיה, והפן השני בדרך פרט על אותם הכרובים שעשה משה במשכן או שעשה שלמה בבית עולמים או שראה יחזקאל בנבואתו, כי אלה לא נקראו כרובים, רק בעבור שיש בתכלית עשייתם או בצורתם עניין דומה על הכרוב. ועתה אפרש:
מילת כרוב הונחה תחילה על כל דבר גופני קל התנועה שראוי לרכב עליו, לעבור במהירות ממקום למקום ונגזרה המילה משורש רכב בהקדים הכ"ף לרי"ש, באופן ששם "כרוב" בתחילת הנחתו אינו אלא שם רכוב בחילוף אותיות...
ודבר זה גילה לנו המשורר האלוקי (תהלים) באמרו במקום אחד... ובמקום אחר... והמתבונן בשני הפסוקים יראה כי עניין אחד להם, כי בשניהם החלק הראשון מדבר על העבים והחלק השני על הרוח, אלא שפעם קרא העננים בשם "כרוב" ופעם בשם "רכוב", והכל אחד. בעבור שהמשורר ברוח קודשו דימה כאילו כביכול ה' יתברך רוכב על העננים שהם קלי התנועה; והכל משל להורות על היגלות רצון האל בלי התמהמה ועיכוב.
וכן צבאות מלאכי מעלה ועושי רצונו בארץ מתחת נקראים פעם "כרובים" ופעם "רכובים" או "רכבים" כגון (תהלים ס"ח) "רכב אלוקים רבותיים" להורותינו, כי "כרוב" ו"רכוב" עניין אחד להם. ונקראו המלאכים כן, לפי שתפקידם להפיק רצון קונם מן הכוח אל הפועל, כאלו ה' יתברך ירכב עליהם לעשות פעולותיו.
ומטעם זה אותן הצורות שנצטוה משה לעשות על הכפורת, ושמהם למד שלמה לעשות כדוגמתם בבית-המקדש נקראו "כרובים", לפי שתכליתם כדי שעליהם תשרה השכינה כאלו כביכול ה' יתברך ירכב עליהם וישכון כבודו שם עד שכתוב בפרשת תרומה... וכן נקרא הוא יתברך (שמואל א' ד') "יושב הכרובים", כלומר, חופף ושורה עליהם כמלך היושב על כיסא כבודו בחדר היכלו. וכל זה משל, כנודע.
| 1. |
מהי הראיה הלשונית שהתורה רצתה להסתיר עניין הכרובים (כמו שרצתה להסתיר עניין האורים והתומים)? |
| 2. |
מה הם שני פסוקי תהלים שמהם רצה ללמוד שפירוש "כרוב" ו"רכוב" אחד הוא? |
| 3. |
תן דוגמאות נוספות לחילופי אותיות מסוג הנ"ל (מלבד כבש-כשב; שמלה-שלמה)! |
| 4. |
מהי ראיתו מפרשתנו למה שפירש, שהכרובים מקום מושבו כביכול או רכובו כביכול "שעליהם ירכב"? |
רבנו בחיי, על התורה (לדברי חז"ל שהובאו ממסכת חגיגה לעיל בשאלה א'):
היה אפשר שהיו הכרובים האחד כצורת אדם גדול והשני כצורת ילד קטן ("...אפי רברבא ואפי זוטרי") ,ויהיה זה להעיד על אהבתו לישראל כאהבת האב לבנו, שהיא אהבה חזקה.
|
רבנו בחיי מביא נימוק לשוני מפסוקי פרקנו שהיו הכרובים אמנם שווים בחוימרם (שניהם זהב) ובעשייתם, אבל "חלוקים הם בעניינם" היינו במכוון, במסומל בהם. מהי ההוכחה הלשונית? |
ר' אפרים מלינשיץ, כלי יקר:
ושני כרובים בדמות ילדים קטנים להורות שאם הרב דומה למלאך ה', והוא נקי מן החטא כתינוק בן שנה, אז יבקשו תורה מפיהו. וצריך להיות נקי מאלוקים ומאדם, כי לצאת ידי שמים היו הכרובים פורשים כנפים למעלה; ולצאת ידי הבריות היו פונים איש אל אחיו, המורה על השלום הניתן לאוהבי התורה. והיו יחדו תואמים בשלום ורעות.
(פסוק כ') "אל הכפורת יהיו פני הכרובים", שכל מגמת פניהם יהיה אל התורה שבארון, ולא כאותן אשר המה חכמים בעיניהם ודורשים לכבוד עצמם ולא לכבוד התורה.
ר' שמשון רפאל הירש, (תרגום מגרמנית):
הכרובים מופיעים במקרא בתפקיד כפול: כשומרים וסוככים וכנושאי הכבוד. כשומרי דרך עץ החיים הועמדו הכרובים בבראשית ג' כ"ד. "את כרוב ממשח הסוכך" נקרא מלך צור, שמרגע משיחתו למלך הופקד לשמור. "וירכב על כרוב ויעוף" כנאמר בתהלים על ה' בחושו לעזרת דוד. ביחזקאל י' א' הכרובים הם נושאי הכבוד, ובשמואל א' ד' ובכמה מקומות הוזכר "יושב הכרובים". ...גם במקומנו מופיעים הכרובים בתפקיד כפול: הם סוככים על הארון, והם נושאי הכבוד... אבל מכיון שהכרובים הינם חלק עצמי של הכפורת, לא חוברו אליה, אלא "מקשה תעשה אותם משני קצות הכפורת", והכפורת מתרוממת מעל עצמה, מגינה על עצמה ונושאת הכבוד האלוקי. הרי שמסומל בהם הרעיון הבא: על ידי שמירת החוק האלוקי (המסומל בארון) מתעלה האדם למדרגת כרוב לעצמו, ונושא כיסא הכבוד; שמירתו את מצוות ה' משמרתו ומנשאה אותו למעלת המגשים רצון האלוקים עלי אדמות. בקיום המצוות נושע ישראל לתשועת עולמים והוא מכין עצמו בזה להיעשות מכון לשבתו יתברך בארץ (פסוק ח' "ושכנתי בתוכם").
| 1. |
מה ההבדל ביניהם בהסברת סמליות הכרובים? |
| 2. |
מה הם פרטי צורת הכרובים המסייעים לפירוש של בעל כלי יקר? |
| 3. |
מה הם פרטי צורת הכרובים המסייעים לפירוש הירש? |
