מעשה המרגלים

נסה לענות לשאלתו ולהסביר את מקום פרשת המרגלים ואת תפקידה במסגרת פרשת דברים.

ר' דוד הופמן, בפירושו לספר דברים קובע, שיש להסביר את הסתירות המדומות ואת ההבדלים החשובים בין שני המקומות האלה מתוך העובדה, "שמשה רבנו מדבר שם (בבמדבר) כהיסטוריון, וכאן כמוכיח".

הסבר את ההבדלים החשובים בין שני המקומות מתוך הבדל עקרוני זה!

עיין: רמב"ן, במדבר י"ג ב':

ד"ה שלח: ... והנראה אלי לפי פשט הכתוב, כי לא הזכיר השם למשה שאלתם ששאלו לשלוח מרגלים, ולא הסכמת משה עמהם, שאילו היה כן, היה הכתוב מספר בכאן "ויקרבו בני ישראל אל משה ויאמרו נשלחה אנשים לפנינו" וגו' "וייטב הדבר בעיני משה", ואחר כך היה כותב "וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים כאשר דיברו אליך איש אחד" וגו'.
אבל היה העניין כך, ששאלו ישראל השליחות וייטב הדבר בעיני משה, ואחר כך בא הדיבור אל משה כשאר הדברות ואמר לו סתם "שלח לך אנשים", וזה טעם "ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל", כי הוא מדבר בעניין חדש, לא סופר בו כלל. והיה כל זה, כי ה' חפץ למען צדקו, שתהיה השליחות במצוותו ושתהיה בכל שבטיהם ובגדוליהם, למען יינצלו.
וכן נראה עוד שהם שאלו ממשה "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ" (דברים א' כ"ב), והוא חיפוש בדרכים ובעניין הכיבוש מלשון "חפר אוכל" (איוב ל"ט כ"ט), וזה טעם "לפנינו" שילכו הם אחריהם על דרכם, כלשון "וארון ברית ה' נוסע לפניהם" (לעיל י' ל"ג). אבל השם ציוה "ויתורו את ארץ כנען", והוא כטעם ברירה, כבאים לקנות דבר, מלשון "לבד מאנשי התרים והסוחרים" (דה"י ב' ט' י"ד), וכן "אל הארץ אשר תרתי להם" (יחזקאל כ' ו'), וכן "לתור להם מנוחה" (לעיל י' ג'). ועל כן ציוה אותן משה לפרוט "הטובה היא אם רעה" וגו' "השמנה היא אם רזה" וגו', והכל לשמחם, כי צבי היא לכל הארצות, ויעלו בה בחפץ גדול.
והנה נאמר כאן העניין בסתם, כי כן היה, אבל במשנה תורה הזכיר להם משה כל הדברים מתחילתן, להגיד להם פשעם, כי חטאו במה שביקשו ושאלו הם עצמם...

וכן: רמב"ן, במקומנו פסוק מ"ה:

ד"ה ותשובו ותבכו לפני ה': לא הזכיר שם הכתוב הבכי הזה, שאין צורך להזכירו. אבל משה הזכיר זה עתה, לשבח כי ניחמו על חטאתם. ולהגיד להם שהיה העוון ההוא גדול מנשוא, כי באה עליו השבועה הגדולה, וגזר דין שיש עמו שבועה אינו נקרע (ראש השנה י"ח ע"א).

עיין רמב"ן, בראשית פרק ל"א פסוק ז':

ד"ה ואביכן התל בי: זה היה אמת, ואם לא סיפרוֹ הכתוב מתחילה, וכן אמר לו "ותחלף את משכורתי עשרת מונים" (להלן פסוק מ"א), וכזה במקומות רבים בתורה. ובפרשה הזאת למעלה לא סיפר שנתנה לאה את הדודאים לרחל.

מ"ב כ"א:

ד"ה אשר ראינו: ...והכתוב לא סיפר זה שם, או מפני שהדבר ידוע בטבע, כי יתחנן אדם לאחיו בבואו לידם להרע לו, וישביעם בחיי אביהם, ויעשה כל אשר יוכל להציל נפשו ממות, או שירצה הכתוב לקצר בסורחנם, או מדרך הכתובים שמקצרים במקום אחד ומאריכים בו במקום אחר.
והנה ראובן ענה להם, שכבר אמרתי אליכם בשעת מעשה שלא תחטאו בו כי ילד הוא, ומפני נערותו חטא לכם, וראוי לכם להעביר על חטאות נעוריו, ועתה גם דמו, עם האכזריות אשר אתם אומרים, הנה נדרש. או יהיה פירוש גם דמו, אף על פי שלא הרגתם אותו ידרוש השם מכם דמו, ונחשב לכם כאילו שפכתם דמו בהיותו נמכר לעבד עולם, כי ייתכן שמת בעבור היותו ילד שעשועים ולא ניסה לעבוד. ורבותינו דרשו (בראשית רבה צ"א ח') דמו ודם הזקן.

במה דומים שני המקומות ההם למקומנו, ומהי שיטת הרמב"ן ביישוב קושיות כאלה בכלל?

הסבר את סיבת ההבדל בין:

א) במדבר פרק י"ד פסוק ל'

"אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ... כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן"

 ובין דברים פרק א' פסוק ל"ו

"...זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה..."

ב) במדבר פרק י"ד פסוק ל"א

"וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם..."

ובין דברים פרק א' פסוק ל"ט

"וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וּבְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע הֵמָּה יָבֹאוּ שָׁמָּה וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה וְהֵם יִירָשׁוּהָ"