בריאת האישה

קאסוטו, בספרו מאדם עד נח עמוד 44, מסביר שהתורה מדברת פעמיים על יצירתו של האדם:

"במקום אחד בקיצור בקוים כללים כעל יצירת אחד היצורים שבעולם החומרי, והשני באריכות ובפרטות כעל יצירת היצור המרכזי של העולם המוסרי – ולכן לא היתה לה שום סיבה להימנע מלהכפיל את הענין פעמים".

עיין רש"י, פסוק ח':

ד"ה מקדם: ... ראיתי בברייתא של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי מל"ב מידות שהתורה נדרשת, וזו אחת מהן, כלל שלאחריו מעשה  - הוא פרטו של ראשון: "ויברא" וגו' "את האדם" זהו כלל. סתם בריאתו מהיכן, וסתם מעשיו. חזר ופירש "וייצר ה' אלוהים" וגו', ויצמח לו גן עדן "ויניחהו בגן עדן... ויפל עליו תרדמה" השומע סבור שהוא מעשה אחר, ואינו אלא פרטו של ראשון. וכן אצל הבהמה חזר וכתב "ויצר ה'" וגו' "מן האדמה כל חית השדה", כדי לפרש "ויבא אל האדם" לקרות שם, וללמד על העופות שנבראו מן הרקק

מהי הבעיה הכללית שרצה רש"י לפתרה בזה, ומה היא דרכו לפתרונה?

קאסוטו, בספרו הנ"ל מוצא תופעה דומה לזו שלפנינו בבראשית כ"ח פסוקים ה'-י"א.
הסבר מהו הצד השווה שבין שני המקומות, ובמה מסייע המקום ההוא לפתרון הבעייה המופיעה בשאלה 2.

שד"ל:

המכוון להעיר אותנו על יקרת הזיווג וערכו הרב... ותלמידי מוהר"ר איגל מוסיף, כי מה שכתוב "לא טוב" אינו אלא כאומר שעדיין לא נשלמה כונת הבורא בבריאת האדם, כי אחרי בריאת כל דבר נאמר "וירא אלוקים כי טוב", שנעשה רצונו, וכאן לא נעשה עדיין רצונו, כי מעולם לא היה רצונו שיהיה האדם יחידי.

מה בא לתקן בדבריו?

אברבנאל, שואל בבריאת האשה:

למה לא נבראת האשה באותו אופן שנבראו נקבות הבעלי חי עם זכריהם יחד?

נסה לענות לשאלתו בייחוד בהיעזרך בדברי שד"ל הנ"ל.

מהיכן בפרקנו יש למצוא רמז לכך?

השווה:

פסוק י"ט

"וַיִּצֶר ה'... כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה... וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם"

לפסוק כ"ב

"וַיִּבֶן ה' אֱ-לֹהִים אֶת הַצֵּלָע... וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם"

התוכל להסביר את המושא ("ויבא" ולא – ויבא אותם) שבפסוק י"ט, לעומת מציאות הכינוי (ויביאה) בפסוק כ"ב?

(היעזר בכללו של המלבי"ם, ויקרא פ"ה, צו י"ב, וכן אילת השחר כלל קנ"א:

מדרך הלשון שכל פעם המשלים וגומר פעולת הפועל הקודם לו, אם נזכר גוף הפעול אחר הפועל הראשון, אז יבוא הפועל השני סתם בלי כינוי ובלא מלת "את" המורה על הפעול כמו בראשית כ"ח: "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו"...).

פסוק י"ט

"וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ"

שד"ל:

פעמים הרבה המקור חוזר למי שאינו נושא המאמר, כגון (תהלים ק"ד): "כולם אליך ישברון לתת אכלם בעתו"; (משלי א' א'): "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל לדעת חכמה ומוסר" – כדי שהקורא ידע. ופירוש "ראה" – יגמור בלבבו כמו (שמות ב' כ"ד) "אתה דע וראה".

פסוק י"ט

"מַה יִּקְרָא לוֹ"

פסוק י"ח

"וַיֹּאמֶר ה' אֱ-לֹהִים"

ראב"ע:

ד"ה ויאמר:...ומלת "לכל הבהמה", גם היא מושכת עצמה ואחרת עמה, כי טעמו ולכל עוף השמים. וכן "ויהי מתיו מספר" (דברים לג, ו), וכן "ולא למדתי חכמה" (משלי ל, ג), ורבים כאלה.