גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

קרני ההוד והמסוה

ב.

"קרן"

ג.

"ומשה לא ידע..."

ד.

"ושני לוחות..."

ה.

"וייראו מגשת אליו" - שאלות ברש"י

לגיליון זה אין עלון הדרכה
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת כי-תשא
שנת תש"ט

"...קרן עור פניו..."

שמות פרק לד, פסוקים כז - לה

א.  קרני ההוד והמסוה

אברבנאל, מקשה:

אם היה שה' יתברך רצה לעשות קירון פנים למשה, למה הוא נתן על פניו מסוה, והיה אם כן סותר ומונע הכונה האלוקית?

ויש בזה לחכמים דעות שונות, ואלו מקצתן:

ראב"ע, פסוק ל"ג:

ד"ה המסוה: ... יש אומרים שהאור היה מתחדש בפני משה בכל עת, שהיה בא אל אוהל מועד וידבר עם ה'. והיה יוצא, והאור עומד כל זמן, שהיה מדבר אל בני ישראל דברי ה', ובכלותו ישים המסוה, שידע שיסור האור, וישובו פניו כאשר היו. וזה יהיה גירעון למשה, אם יראו ישראל פניו בלי אור, על כן היה משים המסוה. ובבואו לדבר אל ה' ישים המסוה לקבל האור. והגאון אמר, כי האור לא סר מפניו עד יום מותו, על כן לא כהתה עינו. וזהו הנכון. רק אמר, כי טעם המסוה, בעבור שלא יפחדו ישראל בריבם זה עם זה. ולפי דעתי, כי שם המסוה בעבור כבוד האור, שחידש ה' בפניו, שלא יראוהו ישראל בכל רגע, רק כאשר ידבר אליהם דברי ה', ויסיר את המסוה בבואו אל אוהל מועד, שידבר עם ה' פנים בפנים, וזה טעם "ובבוא משה".

רלב"ג:

וזכר אחר זה שמשה עמד בהר על הלוחות השניות ארבעים יום וארבעים לילה בזולת אכילה ושתיה, ואין ספק שזהו על דרך הפלא כדרך שאר המופתים, והגיע למשה מחוזק התבודדות, שקרן אור פניו, רצונו לומר, שהיה לו זוהר השכל גם בעת חושבו לדבר עם ישראל, עד שכבר היו באים לפניו ולא היה מרגיש בהם. וכאשר ראו ישראל זה העניין, יראו מגשת אליו, עד שקרא משה אליהם ואז שבו אליו ודבר דיברו אליהם, וזה אמנם היה כשנתן על פניו מסוה, רצוננו לומר, ששם השתדלותו להפריד זה ההתבודדות באופן שיוכל לדבר דבריו עם ישראל. ואולם בבואו לפני ה' יתעלה, היה מסיר זה המסוה, ולא היה צריך להשתדלות אחרת להגעת ההתבודדות לשכלו מבין שאר חלקי הנפש.
אשרי ילוד אשה שיגיע לזאת המדרגה העליונה והעצומה. מה נפלא חלקו, ומה נעים גורלו...
...להודיע עוצם מעלת משה בנבואה עד שלא היה קשה אצלו הגעת ההתבודדות הנבואיי, אבל היה העניין בהפך, רצונו לומר שלא היה יכול על ההיפרדות (=מן המצב הנבואי) כי אם בקושי ובהשתדלות רב; אבל בהגעת ההתבודדות לא היה צריך אל ההשתדלות כלל. ובזאת המדרגה העצומה נתייחס משה רבנו עליו השלום מבין שאר הנביאים, עד שניתנה זאת התורה האלוקית על ידו.

אברבנאל:

עניין המסוה אצלי הוא, שכאשר ידע כי קרן אור פניו, ידע שלא היה דבר הגון וראוי שישתמש בזוהר ההוא בדבר חולין, כמו בעת אכילה והמשתה והשינה, וגם בעת דברו לאשתו ובני ביתו בדברים שאינם מהתורה והמצוות, אבל בעת תתו השפע לבני ישראל ללמד אותם התורה והמצוות, לא היה נותן על פניו המסוה, כדי שיהיו עיניהם רואות את מוריהם.

העמק דבר:

ועניין המסוה שנתן על פניו, ולא רצה שיהיו מסתכלים על פניו תמיד, הוא כדי שיוכל להיות דבק במחשבתו באלוקות ולא יתבלבל על ידי כך.

1.

כיצד מתורצת על ידי המפרשים האלה קושיית אברבנאל הנ"ל?

שים לב במיוחד מה בין דעת אברבנאל לבין דעת העמק דבר!

2.

כיצד מפרש רלב"ג את עניין קרני ההוד?

3.

במה נוטה רלב"ג מפשט הפסוקים? (וכבר אמר על דבריו בעל עקדת יצחק:

"אני תמה מדבריו, שנראה מהם, שנזדמנה לו נוסחה אחרת בכתובים!").

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר