גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

"והאספסוף..."

ב.

"ויחר אף ה' מאד"

ג.

"...הרֵעֹתָ..."

ד.

שאלות ודיוקים ברש"י

פרשת בהעלותך
שנת תש"ט

המתאווים

במדבר פרק יא, פסוקים ד - יד

השווה לגיליון זה את גיליון בהעלותך תש"ז, העוסק באותו קטע, ובייחוד בשאלות כלליות הנוגעות לפרק כולו.

א.  "והאספסוף..."

פסוק ד'

"וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה"

רמב"ן:

ד"ה וטעם והאספסוף אשר בקרבו: שלא היה להם חסרון במדבר, כי היה להם המן לשובע, והיו עושים בו מטעמים שונים בטעם חשוב מאוד כאשר יספר, אבל המשילו בנפשותם תאוה רבה כמתאוים לאכול הפחמים והעפר והמאכלים הנבאשים.

וכן דברים פרק כ"ט פסוק י"ח:

ד"ה והתברך בלבבו לאמור: ... ופירוש "למען ספות הרוה את הצמאה", להוסיף השבעה עם המתאוה, כי נפש שבעה תקרא רוה, כעניין "וריויתי נפש הכהנים דשן ועמי את טובי ישבעו" (ירמיה לא יג), "והיתה נפשם כגן רוה" (שם פסוק יא), והמתאוה תיקרא צמאה, "צמאה לך נפשי" (תהלים סג ב). והטעם, כי נפש האדם הרוה, שאיננה מתאוה לדברים הרעים לה, כאשר תבוא בלבו קצת התאוה, והוא ימלא תאותו, אז יוסיף בנפשו תאוה יתירה, ותהיה צמאה מאוד לדבר ההוא שאכל או שעשה יותר מבראשונה, ותתאוה עוד לדברים רעים, שלא היתה מתאוה להם מתחילה. כי המתאוה לזימת הנשים היפות, כשיהיה שטוף בזימתן תבואהו תאוה לבוא על הזכר ועל הבהמה, וכיוצא בזה בשאר התאוות, וכעניין שהזכירו חכמים (סוכה נב:) משביעו רעב, מרעיבו שבע. ולכך יאמר הכתוב בהולך בשרירות לבו, שהוא אם ימלא נפשו בתאוות השרירות והחזקות עליו, אשר היא צמאה להם, יוסיף נפשו הרוה עם הצמאה, כי יתאוה ויצמא למה שהיה שבע ממנו, וכאשר השביע נפשו בו.

הסבר את פסוקנו כאן, לפי דברי הרמב"ן בדברים!

מה ממריצו לפרש את פסוקנו כאשר פירש? (עוד לפסוק זה עיין גיליון בהעלותך תש"ז שאלה ג).

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר