גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

שאלה כללית

ב.

"הדברים האלה"

ג.

"ולא יסף"

ד.

דברי ישראל

ה.

שאלות לשון וסגנון

לגיליון זה אין עלון הדרכה
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת ואתחנן
שנת תש"ט

אחרי מתן תורה

דברים פרק ה, פסוקים כ - ל

א.  שאלה כללית

השווה לקטע זה את שמות פרק כ' פסוקים ט"ו-י"ט.

ועיין רמב"ן, שמות פרק כ' פסוק ט"ו:

ד"ה וכל העם: דעת המפרשים שהיה זה אחר מתן תורה, והוא שאמר (דברים ה כ-כב) "ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו וגו' אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' עוד ומתנו" וגו'. ואין כן דעתי, בעבור שאמר בכאן"ואל ידבר עמנו אלוהים", ולא אמר "עוד", ומשה אמר בכאן "אל תיראו", ושם נאמר (שם ה כה) "היטיבו כל אשר דיברו". ועוד, כי בכאן לא סיפר שיפחדו רק מן הקולות והלפידים ומן ההר שהוא עשן, ושם פחדו מדיבור השכינה, שאמרו "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלוהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי" (שם ה כג). ועוד, כי בכאן (בפסוק כא) אמר "ומשה ניגש אל הערפל", ולא אמר שבא בתוכו.
והנכון בעיני בפרשה ובסידור העניין, כי "וכל העם רואים... ויאמרו אל משה" היה קודם מתן תורה, ומתחילה הזכיר כסדר כל דברי האלוהים מה שציוה למשה בהגבלת ההר ואזהרת העם ועשרת הדיברות, ועתה חזר והזכיר דברי העם אל משה ואמר כי מעת שראו את הקולות ואת הלפידים, נעו לאחור ועמדו מרחוק יותר מגבול ההר אשר הגביל משה.
והסדר בדברים, כי בבוקר היו קולות וברקים וקול שופר חזק (לעיל יט טז), ועדין לא ירדה שכינה, כעניין "ורוח גדולה וחזק מפרק הרים משבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה'" (מ"א יט יא), וחרדו העם במחנה במקום תחנותם (לעיל יט טז), ומשה חיזק לבם והוציאם לקראת האלוהים ויתיצבו בתחתית ההר (שם יז), ובהיותם שם בתחתית ההר מצפים ומתיצבים, ירד ה' על ההר באש (שם יח), ויעל עשנו עד לב השמים חושך ענן וערפל (דברים ד יא), וחרד ההר עצמו ונזדעזע (לעיל יט יח), כאשר יעשו ברעש הנקרא "זלזלה" או יותר מכן. וכן כתוב (תהלים קיד ד) "ההרים רקדו כאלים גבעות כבני צאן", ואיננו משל, כאשר איננו משל "הים ראה וינוס הירדן ייסוב לאחור" (שם ג), ונתחזק קול השופר מאוד (לעיל יט יט), אז ראו העם וינועו לאחור ויעמדו מרחוק (כאן) יותר מן הגבול, ואז אמרו אליו כולם שלא ידבר עמהם האלהים כלל, פן ימותו, כי במראה נהפכו ציריהם עליהם ולא עצרו כוח (דניאל י טז), ואם ישמעו הדיבור ימותו, ומשה חיזקם ואמר להם: "אל תיראו" (פסוק כ), ושמעו אליו "ויעמוד העם מרחוק" במעמדם (פסוק כא), כי לא רצו בכל דבריו להתקרב אל הגבול, "ומשה ניגש אל הערפל" (שם), לא בא בתוכו, ואז דיבר אלוהים עשרת הדברות.
ואחר עשרת הדברות לא הזכיר כאן מה שאמרו הזקנים למשה, כי רצה לבאר כסדר המצות והמשפטים, אבל במשנה תורה (דברים ה כ) הזכיר משה כי אחרי הדברות קרבו אליו כל ראשי שבטיהם וזקניהם ואמרו לו: "אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו", כי שיערנו בנפשותינו שלא נוכל עוד לסבול משא דבר ה' אלהים, כי חשבו שירצה האלוהים לדבר אליהם כל המצוות, ולכך אמרו: "קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו ושמענו ועשינו" (שם כד), והקדוש ברוך הוא הודה לדבריהם ואמר: "היטיבו כל אשר דיברו", כי כן היה החפץ לפניו, שלא ישמיעם רק עשרת הדברות, והיראה ישרה לפניו.

כיצד מוכיח הרמב"ן שאין מקומנו בדברים חזרה על הנאמר שם בשמות?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר