"לא יומתו אבות על בנים"

פסוק ט"ז

"לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ"

השווה לפסוקנו:

שמות פרק כ' פסוק ד':

"פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל בָּנִים" 

פסוק ט"ז

"לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ"

רש"י:

ד"ה לא יומתו אבות על בנים: בעדות בנים, ואם תאמר בעוון בנים, כבר נאמר "איש בחטאו יומתו".

ספורנו:

ד"ה לא יומתו אבות על בנים: אפילו על חטא המורד במלכות, שמנהג המלכים הקדמונים היה להרוג גם את בניהם שלא יקומו לשונאים למלכות. כעניין "הכינו לבניו מטבח בעוון אבותם בל יקומו ויירשו ארץ ומלאו פני תבל ערים." פירוש שונאים כמו "ויהי ערך". מכל מקום אסרה תורה למלכי ישראל להרוג זה בשביל זה בחמלת ה' על עמו. וזה קיים אמציהו מלך יהודה, כאמרו "ויהי כאשר חזקה הממלכה עליו ויהרוג את עבדיו המכים את המלך אביו ואת בניהם לא המית כי ככתוב בתורה בספר משה אשר ציוה ה' לאמר לא ימותו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות".

סנהדרין כז ע"ב:

"לא יומתו אבות על בנים" – מה תלמוד לומר? ללמדנו שלא יומתו אבות בעוון בנים ובנים בעוון אבות, הרי כבר נאמר "איש בחטאו יומתו"? אלא "לא יומתו אבות על בנים" – בעדות בנים; "ובנים לא יומתו על אבות" – בעדות אבות.

יבמות עט ע"א:

...(שמואל ב' כ"א) "ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול: את אדמוני ואת מפיבשת ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל המחולתי... ויתנם ביד הגבעונים ויוקיעום בהר לפני ה' ויפלו שבעתים יחד...". והא כתיב: "לא יומתו אבות על בנים"?

לדברי הגמרא סנהדרין דלעיל כתב בעל "מגילת אסתר", על ספר המצוות להרמב"ם שורש שני:

"ולפי דעתו כי כשאמרו בגמרא "מה תלמוד לומר לא יומתו... רצונם לומר: אי ללמדנו בלבד שלא יומתו אבות בעוון בנים, הרי כבר נאמר "איש בחטאו יומתו", אבל אין כוונת חז"ל, שלא יהיה לו פשט אחר זולתי זה של עדות!

ספר החינוך:

משורשי המצוה לפי שעיקר כל ענייני בני אדם תלויים בעדות אנשים, רצה המקום שנעשה דין בני אדם רק בעדות חזק אמתי נקי מכל חשד, ולחיזוק עניין זה הרחיק כל עדות הקרובים, אף בחיוב, פן יתפשט הרגל עדותם זה על זה, לקבלו אף לזכות. והעניין הזה הוא מדרכי התורה השלימה, שהרחיק לעולם המכשולות והדברים הקרובים להימצא בהם היזק אצל בני אדם.
ועוד נמצא לנו תועלת אחר בדבר, כי מהיות הקרובים שוכנים תמיד זה אצל זה ושיבתם וקימתם יחד, אי אפשר להם להינצל שלא יתקוטטו זה עם זה לפעמים, ואלו יאמינו בעדותם זה על זה, אולי בכעסם תמיד אלו עם אלו תעלה חמתם לפי שעה, ויבואו לפני הדיין, וחייבו את ראשם למלך. וכשוך החימה כמעט שיחנוק עצמו הקרוב מדאגתו על קרובו ועל מעשהו אשר עשה לו. וכל דרכי ה' ישרים.