יוסף

הערה: מספר השאלות בשאלון זה רב יותר, כדי לתת לחוגים הלומדים הזדמנות לעיין ולהתווכח.

ענה בכתב על שבע מן השאלות לפי בחירתך. השאלות הקשות יותר הן: ו, ז, ח, י"א.

פסוק ג'

"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו..."

פסוק ד'

"וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ..."

מה הסיבה שהכתוב אומר בפסוק ד' "מכל אחיו", ולא כמו בפסוק ג' "מכל בניו"? (הלוא הנושא של הנטפל הוא "אביהם").

משום מה קוראת התורה בפרק זה את יעקב פעמיים בשם "ישראל", ולמה דווקא במקומות האלה?

מה קשה למפרשים בפסוקים הבאים: א) לרש"י, פסוק ד': ד"ה דברו: לדבר עמו. ב) לרש"י, פסוק ח': ד"ה ועל דבריו: על דיבתם רעה, שהיה מביא לאביהם. ג) לרש"י פסוק י"א: ד"ה שמר את הדבר: היה ממתין ומצפה מתי יבוא, וכן (ישעיהו כו) "שומר אמונים", וכן (איוב יד) "לא תשמור על חטאתי" - לא תמתין. ד) לראב"ע, פסוק י"ג: ד"ה ויאמר לו הנני: אעשה כדבריך. ה) לראב"ע, פסוק ט"ז: ד"ה איפה הם רועים: אם תדע. ו) לרש"י, פסוק י"ח: ד"ה אותו: כמו אִתו עמו, כלומר אליו. ז) לרשב"ם, פסוק ל"ה: ד"ה כי ארד: לא אֶנָּחם אלא ארד אל בני אבל שאולה.

פסוק ו'

"שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה"

ספורנו:

לא די שסיפר החלום, כי גם אמר להם "שמעו נא", כלומר הבינו את הוראת החלום. ובזה הוסיף להטיל איבת אחיו עליו, כמו שאמרו "המלוך תמלוך עלינו".

רש"י, פסוק כ"ז:

ד"ה וישמעו אחיו: וקבילו מניה, וכל שמיעה שהיא קבלת דברים, כגון זה וכגון "וישמע יעקב אל אביו", "נעשה ונשמע" מתרגם נקבל, וכל שהיא שמיעת האוזן, כגון "וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן", "ורבקה שומעת", "וישמע ישראל", "שמעתי את תלונות" - כולן מתורגם ושמעו ושמעת ושמע שמיע קדמי.

האם הוראת המילה "שמעו" לפי פירוש ספורנו מתאימה לאחת משתי הוראות המילה שעליהן מדבר רש"י, או יש כאן, לדעתו, הוראה שלישית?

פסוק ח'

"הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ"

ראב"ע:

או משול תמשול. אנחנו נשימך מלך או אתה תמשול בנו בחזקה.

אונקלוס:

ואמרו לה אחוהי המלכו את מדמי לממלך עלנא או שולטן את סביר למשלט בנא ואוסיפו עוד סנו יתה על חלמוהי ועל פתגמוהי.        

1.

מניין לו לראב"ע שכן הוא?

2.

מדוע הוסיף אונקלוס את המילים "את מדמה" או "את סבור"?

פסוק ט"ו

"וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ"

רש"י:

(תנחומא) זה גבריאל שנאמר (דניאל ט) "והאיש גבריאל".

ראב"ע:

דרך הפשט - אחד מעוברי דרך.

רמב"ן:

יאמר כי הוא תועה מן הדרך ולא היה יודע אנה ילך, ונכנס בשדה כי במקום המרעה היה מבקש אותם.
ויאריך הכתוב בזה, להגיד כי סיבות רבות באו אליו שהיה ראוי לחזור לו, אבל הכל סבל לכבוד אביו. ולהודיענו עוד, כי הגזרה אמת והחריצות שקר, כי זימן לו הקדוש ברוך הוא מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם. ולזה נתכוונו רבותינו (ב"ר פד יד) באומרם כי האישים האלה הם מלאכים, שלא על חינם היה כל הסיפור הזה, להודיענו כי עצת ה' היא תקום.

לאיזה סוג מסוגי הפרשנות יש לייחס את ביאורו של כל אחד מהם? היש למצוא בפסוק סמך לדברי הרמב"ן?

פסוק כ"ב

"... וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו"

רש"י:

ד"ה למען הציל אתו: רוח הקודש מעידה על ראובן שלא אמר זאת אלא להציל אותו שיבוא הוא ויעלנו משם.

מה ראה רש"י לפרש מה שפירש, הרי ברור שאין אלה דברי ראובן (אל אביו)? דברי 'שפתי חכמים' כאן אינם מניחים את הדעת.

פסוק כ"ה 

"וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה"

ראב"ע:

ד"ה וצרי: מצאנוהו במקרא בשוא נח תחת הצדי ובקמץ חטף - "הצרי אין בגלעד", גם בחולם - "שמן ודבש וצרי". והגאון פירש אותו כי הוא הנעשה משבעים וחמשה עיקרים, ואחרים אמרו כי הוא פרי או שמן האילן שהובא מיריחו אל מצרים, על דעת יוסף בן גוריון. ורבי ישמעאל אמר שהוא שרף, ואנחנו נסמוך על דעתו.

1.

מי הם הגאון ויוסף בן גוריון הנזכרים כאן?

פסוק ל"ה

"וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו"

רשב"ם:

ד"ה ויאמר כי ארד: לא אֶנָּחם אלא ארד אל בני אבל שאולה.

2.

מה קשה לרשב"ם' ואיך הוא מתרץ את הקושיה?

פסוק כ"ח

"וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה"

רש"י:

ד'"ה וימשכו: בני יעקב את יוסף מן הבור וימכרוהו לישמעאלים, והישמעאלים למדינים, והמדינים למצרים.

רשב"ם:

ד"ה ויעברו אנשים מדינים: ובתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם, וממתינים היו לישמעאלים שראו. וקודם שבאו הישמעאלים, עברו אנשים מדינים אחרים דרך שם, וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדינים לישמעאלים. ויש לומר שהאחים לא ידעו. ואף על פי אשר כתב "מכרתם אותי מצרימה", יש לומרשהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו. זה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא כי "ויעברו אנשים מדינים" משמע על ידי מקרה, והם מכרוהו לישמעאלים. ואף אם באתה לומר "וימכרו את יוסף לישמעאלים" כי אחיו מכרוהו, אם כן צריך לומר שהם ציוו למדינים סוחרים למושכו מן הבור, ואחר כך מכרוהו לישמעאלים.

מי משך את יוסף מן הבור ומכרהו? נמק את כל אחת משתי ההשקפות מבחינה לשונית ועניינית.

מה ראה אונקלוס לתרגם: 1) פסוק ג' בן זקונים בר חכים (עיין גם רש"י: שנולד לו לעת זקנתו, ואונקלוס תרגם בר חכים הוא ליה - כל מה שלמד משם ועבר מסר לו. דבר אחר: שהיה זיו איקונין שלו דומה לו.) ולא כמו מ"ד כ' וילד זקונים. ובר סיבתין זעיר. 2) פסוק ד' ולא יכלו – ולא צבן ולא כמו מ"ה ג' ולא יכלו אחיו לענות - ולא יכילו 3) פסוק כ"ד ויקחוהו - ונסבוהו ולא כמו י"א ל"א ויקח תרח- ודבר תרח ול"ד י"ז ולקחנו - ונדבר