בני קהת

רשב"ם, (לפי הגירסה המתוקנת בהוצאת הרשב"ם של רוזין, ברסלוי תרמ"ב – הדברים משובשים מאד בחומשים שלנו):

ד"ה כבלע את הקודש: "כבלע הקודש": כשסותרין את ההיכל נגלה, ואם יראו ימותו. "כבלע": כמו (איכה, ב', ב'): "בלע ה' ולא חמל", וכמו (ישעיה ג', י"ב): "עמי, מאשריך מתעים ודרך אורחותיך בלעו", וכמו (איכה ב', ה'): "היה ה' כאויב, בלע ישראל, בלע כל ארמנותיה": (ישעיה ט', ט"ו): "ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאושריו מבולעים". וכן כתב למעלה שמשעה שהיו מתחילין לפרק את המשכן, היו מתרחקין בני קהת, כדכתיב (ד', ה'): "ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה והורידו את פרוכת המסך... ואחרי כן יבואו בני קהת לשאת..." (שם, ט"ו).

פסוק כ'

"וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ"

רש"י:

ד"ה כבלע את הקדש: לתוך נרתיק שלו, כמו שפירשתי למעלה בפרשה זו. ופרשו עליו בגד פלוני וכיסו אותו במכסה פלונית, ובלוע שלו הוא כסויו (כוונת רש"י כאן לדבריו פסוק ה' בפרקנו ד"ה ובא אהרן ובניו והורידו: יכניס כל כלי וכלי לנרתיקו כמפורש לו בפרשה זו ולא יצטרכו הלויים בני קהת אלא לשאת).

הכתב והקבלה:

אמנם במדבר רבה נאמר: אמר ר' לוי: "כבלע זה שהוא נופל מן העין" – פירש "כבלע" בשעור הרף עין ("אויגענבליק") שהעור המכסה את העין יורד עליו ומכסה אותו וחוזר ונגלה מהרה, וזהו הרף עין, שנרפה העין מראיתו. דומה לזה אמר חד מן המבארים: "כבלע" עניינו זמן מועט, כרגע והרף עין (כאיוב ז' י"ט) "עד בלעי רוקי"; וטעם המקרא אף כרגע והרף עין לא יראו את הקדש.                 

פסוקים י"ח – כ'

"אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ"

רש"ר הירש:

למעלה נאמר שכלי הקדש שעל בני קהת לשאתם ינתנו להם רק אחרי כסוים, בכדי שלא יגעו אל הקדש בגלויו. כאן נאסר עליהם להיות נוכחים בשעה שאהרן ובניו עסוקים בכסוים. "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש". אם לא נשגה בהבנתנו את האיסור הזה, הרי כוונתו היא שכלי הקודש לא יהיו בעיני נושאיהם דברים שישיגום משיגי הגוף בלבד, אלא שיהיו להם דברים שבמחשבה, ושבהם ובמסומל בהם ימלאו רוחם ונפשם. חדירתם זו בעיני רוחם ושכלם למהותם של כלי הקודש שנמסרו לשמירתם היא היא החלק העיקרי של תפקידם, ואילו היו משהים הבטתם החשנית, הסתכלותם בעיני בשר, בכלי הקודש בזמן כסוים, היה נפגם ואף מתחלל מילוי תפקידם זה.

אברבנאל:

"וזאת עשו להם" רצונו לומר בעבורם, ויחיו ולא ימותו בכרת בגשתם אל קודש הקדשים, כי נפש האדם בגשתו אל הקודש תכסוף לראות חוץ מגבולו, ולכן אתם צריכים לכסות ולהעלים, כדי שלא ימותו בהרסם לראות.                         

1.

מה ההבדל בין שתי דעות אלה בטעם האיסור של "ולא יבואו לראות"? נגד איזו תקלה מוסרית בא איסור זה להלחם לפי דעת כל אחד מן הפרשנים האלה?

2.

כיצד מתבארים הפסוקים שמוואל א' ו' י"ב-כ"א בעזרת פסוקינו?

3.

מה היו המניעים שגרמו לאנשי בית שמש לעבור על איסור זה שבפסוקינו? (עיין לשם תשובה בפרקים ד-ה-ו שם!)