גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

שאלות כלליות

ב.

נזיר

ג.

"קדוש"

ד.

"אחד לחטאת ואחד לעולה"

ה.

"את חטאתו"

פרשת נשא
שנת תש"ב

פרשת נזיר

במדבר פרק ו

א.  שאלות כלליות

1.

דעות שונות לחז"ל ולמפרשים בענין הנזירות ובשאלה מהו חטא הנזיר, אשר עליו לכפר בקרבן חטאת (פסוק י"א: "וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש").

מה הן דעותיהם? חלקם לקבוצות!

ספרא:

וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש: וכי על איזו נפש חטא בה שצריך כפרה? על שציער עצמו מן היין. הלוא דברים קל וחומר: אם המצער נפשו מן היין צריך כפרה, קל וחומר למצער נפשו מכל דבר. ר' ישמעאל אומר: בנזיר טמא הכתוב מדבר, שנאמר: "וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש" שנטמא למתים.

רש"י:

ד"ה מאשר חטא על הנפש: שלא נזהר מטומאת המת, רבי אלעזר הקפר אומר שציער עצמו מן היין.

להבנת דברי אלעזר הקפר:

כלי יקר:

...ועוד הכתוב קראו קדוש, ואיך יאמר ר' אלעזר שהוא חוטא? ונראה שגם ר' אלעזר מודה שבכל ימי המשך נזירתו הוא נקרא קדוש ולא חוטא, כי נזיר אלקים הוא. אמנם אם נטמא במת, שדינו שימים הראשונים יפלו, אגלאי מילתא שהימים הראשונים לא היו בכלל הנזירות, וכאילו ציער את עצמו בהם מן היין בלא טעם, ועל כן הוא נקרא חוטא, על אותם הימים הראשונים, שאינו בהם כי אם במצער בעלמא בלא נזירות וקדושה.

ראב"ע, פסוק י"א:

ד"ה על הנפש: הוא על נפש מת כמו "ושרט לנפש", ואילו היה שחטא על נפשו, לא היה ה' מצוה אותו שיחזור לחטאתו.

2.

מהי טענת ראב"ע נגד ר' אלעזר הקפר?

רמב"ן, פסוק י"ד:

ד"ה וטעם החטאת: שיקריב הנזיר ביום מלאת ימי נזרו לא נתפרש. ועל דרך הפשט כי האיש הזה חוטא נפשו במלאת הנזירות, כי הוא עתה נזור מקדושתו ועבודת השם, וראוי היה לו שיזיר לעולם, ויעמוד כל ימיו נזיר וקדוש לאלהיו, כעניין שאמר (עמוס ב' י"א) "ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים", השוה אותו הכתוב לנביא, וכדכתיב (לעיל פסוק ח') "כל ימי נזרו קדוש הוא לה'", והנה הוא צריך כפרה בשובו להיטמא בתאוות העולם.

ספורנו, פסוק ב':

ד"ה כי יפליא: יפריש עצמו מן הבלי ותענוגות בני האדם.

ד"ה לנדור נדר נזיר: להיות נזור ופרוש מן התענוגים המורגלים.

ד"ה להזיר לה': להפריש עצמו מכל אלה, למען יהיה כולו לה', להתעסק בתורתו וללכת בדרכיו ולדבקה בו.

רמב"ם, הלכות דעות פרק ג' הלכה א':

שמא יאמר האדם: הואיל והקנאה והתאוה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן, ומוציאין את האדם מן העולם, אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון, עד שלא יאכל בשר, ולא ישתה יין, ולא ישא אשה, ולא ישב בדירה נאה, ולא ילבש לבוש נאה, אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן, כגון כהני עכו"ם גם זה דרך רעה היא, ואסור לילך בה. המהלך בדרך זו נקרא חוטא שהרי הוא אומר בנזיר "וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש" – אמרו חכמים: ומה אם נזיר שלא פרש אלא מן היין צריך כפרה, המונע עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה. לפיכך ציוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד, ולא יהא אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים. כך אמרו חכמים: לא דיך מה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים? ובכלל הזה אלה שמתענין תמיד אינן בדרך טובה. ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית, ועל כל הדברים האלה וכיוצא בהם ציוה שלמה ואמר: "אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם" (קהלת ז' ט"ו).

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר