עונשם של ישראל

ישב קושיתו!

מדבריו נראה (מה שאפשר לראות גם ממקומות אחרים) שהיה כותב פירושו

מבלי היות ספר החמש פתוח לפניו, אלא בהישענו על בקיאותו.

מניין שכך הוא?

מה קשה לרש"י בד"ה כדבריך, ומה קשה לו בד"ה ואולם?

האם מיישב אברבנאל אותם הקשיים , קשיים אחרים או קשיים נוספים?

מהי חולשתו הגדולה של פירוש אברבנאל לפסוקינו אלה?

האם מסכים הרשב"ם בפירושו לד"ה "סלחתי" עם אחד משני הפירושים שהובאו לעיל?

האם מסכים הרשב"ם בפירושו לד"ה "כדבריך" עם אחד משני הפירושים שהובאו לעיל?

פסוק כ"ח

ד"ה כן אעשה לכם: בזמנים מתחלפים ובזה נשבע מה שהעיד המשורר (תהילים ק"ו) באמרו "וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגויים"; וכן יחזקאל (כ' כ"ג) באמרו: "וגם אני נשאתי ידי להם להפיץ אותם בגויים".

פסוק ל"ג

ד"ה ונשאו את זנותיכם: שמרדתם בי באמרכם "נתנה ראש".

מה הקושי בפסוקנו שרצה ליישב?

פסוק ל"ד

ד"ה יום לשנה: ט' באב של כל שנה כמבואר בתענית פרק בתרא.

תענית כ"ט ע"ז:

"שלח לך אנשים" ותניא: בעשרים ותשעה בסיון שלח משה מרגלים וכתיב "וישובו... מקץ ארבעים יום", הני מ' יום נכי חד הוו? (= ארבעים חסד אחד היו?!)

רש"י, שם:

ב' מסיון מתמוז הוה ל"א, וח' מאב, הוה ל"ט

אמר אביי: תמוז דההיא שתא מלויי מליוה הוה (= תמוז של שנה ההיא מלא היה) דכתיב (איכה א' ט"ו) "קרא עלי מועד לשבר בחורי", וכתיב (במדבר י"ד א') "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא". אמר רבה אמר ר' יונתן: אותו לילה ליל ט' באב היה. אמר להם הקב"ה" אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני קובע לכם בכיה לדורות.

פסוק ל"ו

ד"ה והאנשים אשר שלח משה: שהיו נאמנים אצלו ונהפכו לו לאויבים.

מה קשה לו בפסוק?

מניין לו שהיו "בפחות מתשע ושלושים שנה"?

מה הדמיון בין פסוקנו לבין המוזכר בדבריו מפרשת ויגש?

במה משווה אבן כספי את סגנונו לסגנון התורה?

נגד איזו סכנה בלימוד התורה מכוונים דבריו?

במה מוכיח פסוק ל"ד לדעתו את מה שרצה להוכיח יותר מאשר מוכיחו פסוק ל"ג?

פרק י"א פסוק י"ט

"לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם
וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם"

כאשר מונים עניינים במספר בלתי זוגי, תתחלק הרשימה בדרך כלל בין רוב – ומיעוט, אלא אם כן, סיבה מיוחדת הניעה את בעלי הטעמים לחלק בדרך: מיעוט – רוב.

לפי הכלל הזה מתחלקים 3 הפריטים בצלע השניה (5– 10- 20 ימים) אחרי המספר השני (10).

אך במסגרת הפסוק השלם אין החלוקה בדרך הזאת, כי בצלע הראשונה באו שני פריטים בלבד (יום אחד – יומיים).

נמצא, שהרשימה מתחלקת 2 : 3.

מה יכולה להיות הסיבה לחלוקה הזאת?

פרק ט' פסוק כ"ב

"אוֹ יֹמַיִם אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ יָמִים בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו יַחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִסָּעוּ וּבְהֵעָלֹתוֹ יִסָּעוּ"

רש"י:

או-ימים: שנה, כמו (ויקרא כ"ה) ימים תהיה גאולתו.