גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

שאלות ודיוקים ברש"י

ב.

"והארץ לא תמכר לצמיתות"

ג.

שאלות לשון וסגנון

הרחבות והכוונה לשימוש נכון בגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת בהר - בחקותי
שנת תש"כ

מכירת קרקע

ויקרא פרק כה, פסוקים כא - כז

א.  שאלות ודיוקים ברש"י

1) פסוק כ"ג

ד"ה כי לי הארץ: אל תרע עינך בה, שאינה שלך.

 

הסבר, מה ראה רש"י להפוך את הניסוח החיובי של הפסוק "כי לי כל הארץ" לניסוח שלילי: "שאינה שלך"?

2) פסוק כ"ד

ד"ה ובכל ארץ אחוזתכם: לרבות בתים ועבד עברי. ודבר זה מפורש בקידושין (דף כ"א) ולפי פשוטו סמוך לפרשה שלאחריו, שהמוכר אחוזתו רשאי לגאלה לאחר שתי שנים או הוא או קרובו ואין הלוקח יכול לעכב.

 

א.

מה הקושי או הקשיים בפסוקנו?

ב.

מה ההבדל בין שני פירושיו בהבנת המילה "גאל"?

ג.

מה ההבדל בין שני הפירושים ביחס למקומו של פסוקנו בתוך הפרק?

3) פסוק כ"ה

ד"ה כי ימוך אחיך: מלמד שאין אדם רשאי למכור שדהו אלא מחמת דוחק עוני.

ד"ה מאחוזתו: ולא כולה, למד דרך ארץ שישייר שדה לעצמו.

 

א.

מה קשה לו?

ב.

דברי רש"י אלה לקוחים מספרא מ"א:

יכול יצא מכל נכסיו בבת אחת? תלמוד לומר: "מאחוזתו" ולא כל אחוזתו. אמר ר' אלעזר בן עזריה: אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו, על אחת כמה וכמה שיהיה אדם חייב להיות חס על נכסיו!

הבא ראיה מלשון התורה בפרשת בחוקותי (פרק כ"ז), שאין אדם רשאי להחרים כל נכסיו לגבוה.

4) פסוק כ"ה

ד"ה וגאל את ממכר אחיו: ואין זה הלוקח יכול לעכב.

 

א.

מה קשה לו בפסוקנו?

ב.

נחלקו בזה החכמים (קדושין כ"א):

ר' אליעזר אומר: חובה (של הקרוב לגאול). ר' יהושע אומר: רשות.

כמי משניהם פירש רש"י?

5) פסוק כ"ו

ד"ה ואיש כי לא יהיה לו גואל: וכי יש לך אדם מישראל שאין לו גואלים? אלא גואל שיוכל לגאול ממכרו.

 

השווה לכאן דברי רש"י, במדבר ה' ח':

ד"ה ואם אין לאיש גואל: וכי יש לך אדם מישראל שאין לו גואלים או בן או אח או שאר בשר הקרוב ממשפחת אביו למעלה עד יעקב? אלא זה הגר שמת ואין לו יורשים.

מה ראה רש"י לפרש את שני המקומות בשני פירושים שונים? ענה שתי תשובות: אחת על סמך לשון הכתוב ואחת על סמך העניין.

6) פסוק כ"ז

ד"ה וחשב את שני ממכרו: כמה שנים היו עד היובל? כך וכך. ובכמה מכרתיה לך? כך וכך. עתיד היית להחזירה ביובל, נמצאת קונה מספר התבואות כפי חשבון של כל שנה, אכלת אותה שלש שנים או ארבע – הוצא דמיהן מן החשבון וטול המותר. וזהו: והשיב את העודף בדמי המקח על האכילה שאכלה ויתנה ללוקח.

 

א.

מי הוא הנושא של "וחשב" – המוכר, הקונה או הגואל הקרוב?

ב.

מה ראה רש"י להאריך כל כך בפירושו למילה "והשיב את העודף" – מה הקושי שבמילים אלה?

7)  פסוק כ"ז

ד"ה לאיש אשר מכר לו: המוכר הזה שבא לגאלה.

 

הרא"ם, פירשו:

לא הלוקח הראשון שמכר לשני, שגם הוא נקרא מוכר, אלא המוכר שבא לגאלה, שהוא בעל השדה שעליו מדובר בפסוק, שהלוקח ממנו הוא הלוקח הראשון. ובא לומר לך, שבעל השדה שבא לגאלה מחשב עם הלוקח הראשון, כמה שנים היו משמכרה לו עד היובל, ובכמה מכרה לו ומשיב לו את העודף בדמי המקח על האכילה, אבל אינו מחשב עם הלקוח השני שקנאה מיד הלוקח הראשון.
כדתניא בתורת כהנים: "והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו": מנין אתה אומר: אם מכרה לראשון במנה ומכר הראשון לשני במאתים שאינו מחשב אלא עם הראשון? תלמוד לומר: לאיש אשר מכר לו.

באר יצחק, מפרשו:

הפועֵל (=נושא) בפועַל "והשיב" הוא המוכר ואין פועַל "אשר מכר" דבק עם "לאיש". כי "האיש" הוא הקונה, והפועֵל (=נושא) בפועַל אשר מכר הוא הפועֵל (=נושא) המכוון בפעל "והשיב", שהמוכר הוא המשיב, והכינוי "לו" חוזר על תיבה "לאיש" שהוא הקונה... וזהו כוונת רש"י כאן שכתב על דיבור "לאיש אשר מכר לו": המוכר הזה שבא לגואלה. ורצונו לומר, דמילת "לו" חוזר על תיבת "לאיש". ואף שזה מוכרח מצד ענין הפרשה, מכל מקום, לפי שאינו מוכרח מצד המאמר בעצמו, מדרך רש"י להוסיף ביאור ולמלאות החסר שבכח המאמר, אף שמובן החסרון מעצמו.

א.

מה קשה לרש"י לדעת כל אחד מהם?

ב.

מה ההבדל בין פירושיהם?

ג.

במה פירושו של רש"י "מוכרח מצד ענין הפרשה, אף שאינו מוכרח מצד המאמר"?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר