הנשיאים

ר' יצחק עראמה, בספרו עקדת יצחק בהקדמה לספר במדבר:

...שאין להם עמידה וקיום במין בלבד, ככל שאר הנמצאות ההוות ונפסדות, אלא להעלותך אל על... לומר שכל אחד יהיה לו חשיבות בפני עצמו כמלך וככהן, וכעין שנאמר (תהלים פ"ז) "ולציון יאמר איש ואיש יולד בה". ולפי זאת הסגולה נאמר גם כן בכוכבים "לכלם בשם יקרא"... כי באמת חיבה יתירה נודעת להם בזה; וזה טעם נפלא למה שיזכור הכתוב לכל אחד ואחד בשמו ויחסו בשוה... כי כולם שוים במעלה, ומעלת כל אחד נפרדת ממעלת חברו.

השווה דברי שני המדרשים הבאים:

1) במדבר רבה ט"ו כ':

...עמדו ומנו את הלבנים ואמר להם פרעה: "כזה אתם מעמידים בכל יום ויום!" מינה את הנוגשים של מצרים על השוטרים של ישראל והשוטרים התמנו על יתר העם, וכשאמר להם פרעה (שמות ח' ז'): "לא תוסיפון לתת תבן לעם ללבון הלבנים... הם ילכו וקששו להם תבן, ואת מתכנת הלבנים... תשימו עליהם, לא תגרעו ממנו", היו באין הנוגשים ומונין את הלבנים ונמצאו חסרות, היו מכין הנוגשים את השוטרים שנאמר: "ויוכו שוטרי בני ישראל" והיו השוטרים מוכים על יתר העם (=בגלל העם) ולא היו מוסרין אותם בידי הנוגשים (פירוש מהרז"ו: שלא גילו שוטרי ישראל לנוגשים מי הם שלא השלימו מתכנת הלבנים, כי כל שוטר היה ממונה למשל על עשרה אנשים, אשר כל איש היה צריך לעשות מאה לבנים והיה הנוגש תובע מהשוטר אלף לבנים שהיה לו להעמיד, ואם היה מגלה לנוגש, שזה לא העמיד המאה שלו, היה הנוגש מענישו) והיו השוטרים אומרים: "מוטב לנו ללקות ואל יכשל יתר העם".
לפיכך כשאמר הקב"ה (במדבר י"א) "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" אמר משה: ריבונו של עולם! איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי, אמר לו (במדבר י"א) "אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו". אותם שהיו מוסרין עצמן ללקות עליהם במצרים - יבואו ויטלו בגדולה זו.

רש"י, לפרקנו פסוק ב':

ד"ה הם נשיאי המטות: שהיו שוטרים עליהם במצרים והיו מוכים עליהם, שנאמר (שמות ח') ויוכו שוטרי בני ישראל...

2) במדבר רבה י"ב ט"ז:

"ויקריבו נשיאי ישראל": למה נזדרזו הנשיאים לבוא ולהקריב תחילה ובמלאכת המשכן נתעצלו ולא הביאו אלא אבני שהם ואבני מלואים באחרונה? לפי שבשעה שאמר משה (ל"ה ה') "כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה'" ולא אמר לנשיאים, היה רע בעיניהם על שלא אמר להם להביא. אמרו: "יביאו העם מה שיביאו, ומה שיחסר נמלא אנחנו". שמחו כל ישראל במלאכת המשכן והביאו בשמחה כל נדבה ובזריזות. ראה מה שכתוב (שמות ל"ה כ"ב): "ויבואו האנשים על הנשים", שהיו דוחקים זה על זה ובאים, אנשים ונשים בערבוביה. ולשני בקרים הביאו כל הנדבה, שנאמר (ל"ו ג') "והם הביאו אליו עוד בבקר, בבקר". וכתיב (ל"ו ז'): "והמלאכה היתה דים".
לאחר שני ימים ביקשו הנשיאים להביא נדבתם ולא יכלו, שכבר ציוה משה (ל"ו ז') "ויעבירו קול במחנה לאמור: איש איש אל יעשו עוד מלאכה". והיו הנשיאים מצירים על שלא זכו בנדבת המשכן. אמרו: "הואיל ולא זכינו בנדבת המשכן, ניתן בבגדי כהן גדול". שנאמר (ל"ה כ"ז): "והנשיאים הביאו את אבני השהם..." אמר הקב"ה: בני שנזדרזו – יכתב שהביאו והותר (ל"ו ז'), והנשיאים שהתעצלו – יחסר אות אחת משמם, שכן כתיב "והנשאם" חסר יו"ד. כיון שנגמר המשכן, הקדימו והביאו קרבן בזריזות.

ונתפרשו דברים אלה יפה בפירושו של ר' שמשון רפאל הירש, (תרגום מגרמנית ע"י אבי מורי ז"ל):

...הנשיאים חשבו את הקריאה להתנדבות כל העם לפגיעה בכבוד מעלתם, ובצפייתם שתרומת העם לא תספיק ואז יפול בגורלם כבוד השלמת החסר, לא מיהרו להשתתף בהתנדב עם, ואולם זריזות העם הכזיבה את חשבונם, עד שיצא שנשאר להם רק להביא את אבני השהם וכו' לבגדי הכהן הגדול.

פסוק י"ג

"וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת"

דעת זקנים מבעלי התוספות:

וא"ו יתירה שלא יגיס יהודה דעתו על שזכה להקריב ראשון, לכך כתיב "וקרבנו" דמשמע שיש אחר שקדמו.