קרח ועונשו

פסוק כ"ב

"הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף"

תרגום אונקולוס, (בשני דפוסים עתיקים):

הגברא חד יחוב ועל כל כנישתא... יהא רוגזא.

שד"ל, "אוהב גר" על תרגום אונקלוס:

בה"א התימא, וכן נכון לפי העניין ואם לא לפי הניקוד.

פסוק כ"ה

"וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל"

העמק דבר:

משה עצמו לא קרא אותם לכבודו, משום שראה עדה גדולה מקילים בכבודו ושמחים בכשלונו, וכסבור היה, אולי הזקנים גם כן רוח אחרת בקרבם, משום הכא מפרש הכתוב, כי הלכו אחריו זקני ישראל, כדרך הנשיא מהלך וזקנים אחריו; וראוי לדעת, כי נשתנה מנהג הכבוד ממה שהיה בימי האבות...

פסוק כ"ו

"וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים"

העמק דבר:

אחר שהוכיחם ולא הטו אוזן, או כאשר ראה שכל כך העיזו שלא יצאו לקבל פני משה והזקנים כפי דרך ארץ, שוב ידע שאין תקוה מהם.

פסוק ל'

"וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ"

ראב"ע:

ד"ה ופצתה האדמה את פיה: כמו ופתחה; וכן (איוב ל"ה ט"ז) "ופצה פיהו". וכבר רמזתי בעבור היות נשמת האדם העליונה תיכונה (=אמצעית בין מה שלמטה ממנה, דומם, צומח, חי ובין מה שלמעלה ממנה, מלאכים שאין להם גוף) תדבר על הגבוהים ממנה כדרך ארמונה, שהוא הגוף, וכן על השפלים ממנה, להבין השומעים.

פסוק ל'

"וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה'"

לפי דעת מדרשי התורה לקדוש אנשלמה אשתרוק (במאה ה-16) נראה מפסוק זה, שמסתמך משה כאן על הבטחה שהבטיחו הקב"ה כבר לפני כן.

פרק ט"ז פסוק ל"ב  

"וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ"

תרגום אונקלוס:                 

ופתחת ארעא ית פומה ובלעת יתהון וית אנש בתיהון...

ראב"ע:          

ד"ה ואת-בתיהם: שם כולל לנשיהם ובניהם וטפם.

רמב"ן:

ד"ה ואת כל-האדם אשר לקרח: קנה לו עבדים ושפחות ובני בית היו לו מצריים וכושיים וכנעניים קניין כספו ונענשו בכלל הרכוש שלהם שהם לקו בגופם ובממונם. ואולי גם מישראל היו בביתו גרים ותושבים ונמשכו אחר עצתו ונענשו כי איננו רומז לזרעו, דכתיב "ובני קרח לא מתו"...

ספורנו:

ד"ה וכל האדם אשר לקרח: ואת כל האדם אשר לקרח הנמשכים אחריו במחלוקתו. ולכן לא מתו בניו, שלא נגררו אחריו בזה.

נושאו של הפסוק הוא אחד: "הארץ", אך יש בו שני נשואים:

א) ותפתח,

ב) ותבלע.

פסוקים מעין אלה מתחלקים בדרך כלל בין שני הנשואים.

למשל:  

בראשית מ"ז י':

"וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה"

שמות ח' ג':

"וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם וַיַּעֲלוּ אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם"

והנה בפסוקנו אינה באה החלוקה בין שני הנשואים, אלא היא מתאחרת.