שופטים ופרשת המלך

פסוק י"ח 

"וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם"

רש"י:

ד"ה ושפטו את העם: מנה דיינין מומחים וצדיקים לשפוט צדק.

במה נוטה רש"י פה ממשמעות הכתוב, ומה המריצו לפרש כן?

פסוק י"ט

"לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם"

1.

רש"י: ד"ה לא תטה משפט: כמשמעו. למה הוצרך רש"י לאמר "כמשמעו"?

2.

ראב"ע: ד"ה לא תטה משפט: עם כל אחד מהשופטים ידבר.  מה קשה לו?

3.

רש"י: ד"ה לא תקח שוחד: (ספרי) אפילו לשפוט צדק. מה קשה לו?

4.

רש"י: ד"ה דברי צדיקים: דברים המצודקים, משפטי אמת. דברי שד"ל: יגרום לאנשים צדיקים שידברו דברים בלתי ישרים. תרגום אונקלוס: ומקלקל פתגמין ותריצין. תרגום הירושלמי: ולא תקבלון שוחדא ארום שוחדא מסמי עיני חכימיא ליה דגרים להון טפשותא ומערבב מילין זכאין בפום דייניא בשעת דיניהן. מה בין רש"י לבין שד"ל בביאור המילים האלה? פירושו של מי משניהם מתאים לתרגום אונקלוס, ושל מי לתרגום הירושלמי?

פסוק כ'

"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף"

רש"י:

(ספרי) הלך אחר בית דין יפה.

ראב"ע:

עם בעלי הריב ידבר. וטעם שני פעמים - לדבר צדק שירויח בו או יפסיד, או פעם אחר פעם כל ימי היותך, או לחיזוק.

ספורנו:

כשתתן לך שופטים, אתה הממנה את השופטים, בחר את היותר שופטי צדק אף על פי שאין בהם כל כך שאר תכסיסים הראויים לדיין, כמו שלמות הקניין ושלמות הגוף כעניין "אל תבט אל מראהו ואל גובה קומתו".

רמב"ן:

הלך אחר בית דין יפה. למען תחיה וירשת את הארץ, כדאי הוא מינוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתם, לשון רש"י מספרי (שופטים קמד).
וטעם הכפל, לומר הדיינין צריכין שישפטו את העם משפט צדק, וגם אתה צריך לרדוף הצדק תמיד, שתלך ממקומך אל מקום חכמים הגדולים, אחרי רבן יוחנן בן זכאי ליבנה, אחר רבי לבית שערים. ור' אברהם אמר: צדק צדק פעמיים, שירדוף אחרי הצדק שירויח בו או יפסיד, או פעם אחר פעם לחיזוק:

מה ההבדל בין רש"י, ראב"ע (שלושה פירושים), ספורנו ורמב"ן בפירוש מילים אלה?

אברבנאל:

ולפי זה יהיה עניין המלך מצות עשה תלויה בדבר הרשות כאמור, כאשר תרצה לעשות כן, עם היותו בלתי ראוי, אל תעשה אותו כי אם בזה האופן. והוא דומה לפרשת "כי תצא למלחמה על אויביך וראית בשביה"... (דברים כ"א י') שאינו מצוה שיחשוק בה ויבעלנה כמו שהיא, אבל הוא דבר הרשות ומפעל היצר הרע... ודומה לזה גם כן פרשה "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם..." (דברים ד' כ"ח). שאין זה מצוה, כי אם עוון פלילי אבל תלויה בו המצוה "ושבת עד ה' אלוקיך" שכאשר יהיו חטאים ישובו אל ה', וכן בעצמו עניין המלך, שאין שאלתו מצוה כי אם רשות ומפעל היצר הרע, עם היות שנתלית בו המצוה שישימו המלך ההוא בבחירת ה' מקרב אחיו ולא באופן אחר.

פסוק ט"ו

"שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא"

ראב"ע:

ד"ה לא תוכל: מדרך האמת לא אחיך שאיננו ממשפחת ישראל ולא אדומי אף על פי שכתוב בו "אחיך", ובעבור כי הסוסים בימים ההם היו מוציאים ממצרים, והעד דברי שלמה "ותצא מרכבה ממצרים". והנה יצטרך למען הרבות סוסיו שיחטיא העם לשוב אל מצרים, וזה דבר ברור כי השם גאלם משם, ובשובם יחללו השם. ואוריה הנביא בסכנת הנפש ברח לשם. גם ירמיהו בעל כורחו הלך לשם.

1.

מה קשה לו?

2.

מה פירוש הביטוי "דרך האמת" בדברי ראב"ע?

3.

מי הוא אוריה הנביא המוזכר בדבריו, ולשם מה מזכירו?