יוסף והחלומות

1) פסוק א' ד"ה אחר הדברים האלה: לפי שהרגילה אותה ארורה את הצדיק בפי כולם לדבר בו, הביא להם הקב"ה סורחנם של אלו שיפנו אליהם ולא אליו, ועוד, שתבוא הרווחה לצדיק על ידיהם.	מדוע לא הסתפק רש"י בסיבה הראשונה והוסיף "ועוד, כדי שתבוא וכו' "?
2) פסוק ה' ד"ה ויחלמו חלום שניהם: ויחלמו שניהם חלום - זה פשוטו. ומדרשו: כל אחד חלם חלום שניהם - שחלם את חלומו ופתרון חברו. וזהו שנאמר: וירא שר האופים כי טוב פתר.	מה ההבדל הסינטקטי בהבנת הפסוק בפשט ובדרש?
3) פסוק ז' ד"ה זועפים - עצבים כמו (מלכים א' כ') סר וזעף (מיכה ז') זעף ה' אשא.	יש ממפרשי רש"י התמהים למה לא הביא רש"י לדוגמה את דניאל פרק א' פסוק י': "וַיֹּאמֶר שַׂר הַסָּרִיסִים לָמָּה יִרְאֶה אֶת פְּנֵיכֶם זֹעֲפִים..." הנראה מתאים יותר למקומנו. נסה לישב את התמיהה!
4) פסוק כ' ד"ה יום הולדת: יום לידתו וקורין לו יום גינוסיא ולשון הולדת לפי שאין הולד נולד אלא ע"י אחרים, שהחיה מילדת את האשה, ועל כן החיה נקראת מילדת וכן (יחזקאל ט"ז) ומולדותיך ביום הולדת אותך, וכן (ויקרא י"ג) אחרי הוכבס את הנגע, שכיבוסו על ידי אחרים.	מה קשה לו, ומה הצריכו להאריך כל כך?
5) פסוק כ"ג ד"ה ולא זכר: בו ביום.	ראב"ע: לא הזכירו בפה אל פרעה. כן ומשא ה' לא תזכירו עוד; זכר את ושתי. מה קשה לרש"י, ואיך מתרץ הראב"ע את הקושיה הזאת?

פסוק ח'

"הֲלוֹא לֵא-לֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי"

1.

לכאורה נראה ששני חלקי הפסוק אינם מתקשרים יפה או אפילו סותרים זה את זה. כיצד מיישבים ראב"ע, רמב"ן, אברבנאל וספורנו סתירה זו?

ראב"ע:

כי פתרון החלומות לשם הוא, כי הוא יודע העתיד, והראה בחלום מה יהיה למי שירצה. ואם אני אפתור אותו לטוב או לרע לא יועיל ולא יזיק. ואחר שהדבר כן ולשם פתרון כל החלומות, אל תחושו שתספרו חלומותיכם לי. וכל החלומות הולכים אחר הפה - דברי יחיד הם.

רמב"ן:

פירש רבי אברהם כי יאמר, כי המקרים העתידים לבוא בחלומות - לאלהים הם, כי הוא לבדו המחלים והמודיע העתיד, והוא העושה שלום ובורא רע, ואין בדיבורי לכם תועלת או הפסד. וזה אמר שלא יענישוהו אם תבוא להם רעה, או כדי שיספרו אותם אליו ולא יבזוהו. ואם כן אין למילת "הלא" בזה טעם. ואולי יהיה פירושו כמו "הנה", יאמר, הנה לאלהים לבדו הפתרונים ולא לאדם הפותר.
והנכון בעיני כי אמר: הלא לאלהים פתרונים בכל החלומות הנעלמים והסתומים, והוא יכול להודיע פתרון חלומכם, ואם הוא נעלם בעיניכם, ספרו נא לי, אולי יישר בעיניו לגלות סודו אלי.

אברבנאל:

טעות היא בידכם לחשוב שישולם פתרון החלומות במלאכה וחכמה, ואין הדבר כן... דעו, כי "הלא לאלוקים פתרונים", רצונו לומר, לא יוכל אדם לפתור חלומות בשלמות, אם לא בהיות רוח אלוקים נוססה בו כי בכוח רוח הקודש יגידו הנעלם, לא מצד כוחו בלבד ולכן "ספרו נא לי", אולי יקרה ה' לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לכם.

ספורנו:

הנה חכמת הפתרון היא באדם מצד מה שהוא בצלם אלהים, ולזה יתכן שתהיה גם בי אע"פ שאני עתה עבד ובבית האסורים. ומפני זה אפשר שלא צדקתם במה שאמרתם ופותר אין אותו.

2.

באר את מאמר חז"ל המובא בראב"ע: כל החלומות הולכים אחרי הפה! לשם מה מביאו הראב"ע, ומה מעיר עליו?

3.

מהי טענת רמב"ן נגד ראב"ע?

פסוקים ט'-י"א

"וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי. וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים. וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה"

שתי שאלות אברבנאל בדבר פתרונות יוסף:

1) מי הגיד ליוסף ששלושה השריגים שלושה ימים הם (ולא שלושה חודשים או שלוש שנים)? 
2) מה ראה לפתור האחד לחיים ולכבוד והאחד לתלותו על העץ, בהיות חלומותיהם שווים ומתדמים מאוד זה לזה?

עיין ראב"ע, פסוק י"ב:

ד"ה פתרונו: ...יש שואלים מאין ידע יוסף כי שלשה שריגים הם ימים ולא חדשים או שנים. ויתכן יום הולדת את פרעה כמו היום שנולד בו, כי הנה היום יש מלכים שיעשו משתה ביום תקופת שנתם ויקראו לכל עבדיהם ויתנו להם מתנות, או יתכן שהגבירה היתה הרה. והראשון קרוב אלי.

רמב"ן:

ד"ה והיא כפורחת: דומה לפורחת. והיא כפורחת, נדמה לי בחלומי כאילו היא פורחת, ואחר הפרח עלתה נצה, נעשו סמדר, ואחר כך הבשילו. והיא כד אפרחת אפיקת לבלבין עד כאן תרגום של פורחת, לשון רש"י.
ואינו נכון, שאם היה מדבר כמדמה מפני שהם דברי חלום, היה אומר והנה כגפן לפני ובגפן כשלשה שריגים, והכ"ף הזו אינה בחלום שר האופים ולא בחלום פרעה, ולמה ידמה בזה יותר מכל האחרים, אבל יאמר בכולם והנה, והוא הדמיון, שטעמו "כאילו".
אבל פירוש והיא כפורחת עלתה נצה, שראה בחלומו הגפן כי מיד שפורחת עלתה נצה והבשילו אשכלותיה ענבים, וזה להורות כי ממהר האלהים לעשותו. ובזה הכיר יוסף כי שלשת השריגים שלשת ימים הם ולא חדשים או שנים. וחשב בדעתו כי ביום אחד ישא ראש שניהם, או בעבור כי בלילה אחד חלמו.
ואין צריך לדברי רבי אברהם שאמר שהיה יוסף יודע יום הולדת את פרעה. וכזאת הכ"ף במקומות רבים, ויהי כמשיב ידו (לעיל ל"ח כ"ט), כבא אברם (לעיל י"ב י"ד), וכעת מותה ותדברנה הנצבות (שמואל א' ד' כ'), וכן רבים.
ואונקלוס שאמר והיא כד אפרחת אפיקת לבלבין, תרגם עלתה שהעלתה לולבי גפנים, הוציאה פרח והעלתה לולבין גדולים, והנצו והבשילו אשכלותיה ענבים, כי לא יבוא לשון עלתה בנץ, כי איננו עולה,

אברבנאל:

ואם תשאל כמו ששאל הראב"ע, מי הגיד ליוסף שהיו שלושת ימים ולא חודשים או שנים, אני אשיבך מילין: שרוח הקודש היה מיישר את יוסף במה שפתר, לא כוחו המשוער בלבד.

1.

מה ההבדל העקרוני בין תשובות שלושת המפרשים הנ"ל לשאלת אברבנאל הראשונה?

2.

במה מתנגד רמב"ן לרש"י?

3.

כיצד אפשר לענות לשאלת אברבנאל השנייה, אם נלך בשיטת ראב"ע?

פסוק ט"ו

"כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים"

האם יש ראיה מפסוק זה לדעת רש"י או לדעת רשב"ם במחלוקת שביניהם פרק ל"ז פסוק כ"ח בשאלה: מי משך את יוסף מן הבור ומי מכרו?

 

שם:

רש"י:

ד"ה ויעברו אנשים מדינים: זו היא שיירא אחרת והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה.

ד"ה וימשכו: בני יעקב את יוסף מן הבור וימכרוהו לישמעאלים והישמעאלים למדינים והמדינים למצרים.

רשב”ם:

ד"ה ויעברו אנשים מדינים: ובתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם וממתינים היו לישמעאלים שראו, וקודם שבאו הישמעאלים עברו אנשים מדינים אחרים דרך שם וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדינים לישמעאלים. ויש לומר שהאחים לא ידעו, ואף על פי אשר כתב מכרתם אותי מצרימה, יש לומר שהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו. זה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא כי "ויעברו אנשים מדינים" משמע ע"י מקרה, והם מכרוהו לישמעאלים. ואף אם באתה לומר וימכרו יוסף לישמעאלים, כי אחיו מכרוהו, אם כן צריך לומר שהם ציוו למדינים סוהרים למושכו מן הבור ואחר כך מכרוהו לישמעאלים.

פסוק ט"ז

"כִּי טוֹב פָּתָר"

עיין:

תרגום אונקלוס: 

ארי יאות פשר.

רש"י:  

ויחלמו שניהם חלום זה פשוטו.
ומדרשו: כל אחד חלם חלום שניהם שחלם את חלומו ופתרון חברו. וזהו שנאמר: וירא שר האופים כי טוב פתר.

רמב"ן:

אמר אונקלוס כי יפה פתר, וכן טוב טעם ודעת למדני (תהלים קי"ט ס"ו), וכן כי טובות הנה (לעיל ו' ב'), יפות. והטעם לאמר כן, כי האיש הזה מבזה על יוסף, חושב בו שלא ידע לפתור אותו לעולם, ולא יגיד לו החלום אם לא בראותו כי פתר לחברו יפה וכהוגן. או יאמר, וירא שר האופים כי לטובה פתר לו ושמח, והגיד חלומו שהיה מצטער בו יותר מחברו.

 רשב"ם:

ניכרין דברי אמת.

ספורנו:

והיה מקוה שיפתור גם בעדו לטוב. שהחלומות הולכים אחר הפה כדבריהם ז"ל, כאמרו כאשר פתר להם יוסף.

חזקוני:

האמין לדבריו, שהרי מי שרוצה לכחש נותן זמן ארוך לדבריו, וזה לא אמר רק: "בעוד שלושת ימים".

בשתי דרכים הולכים המפרשים בפירוש מילים אלה. סדר את הנ"ל לשתי קבוצות והסבר מעלותיה וחולשותיה (מבחינת הלשון ומבחינת התוכן) של כל אחת משתי הדעות! (עיין מלכים א' פרק כ"ב פסוק י"ח, ישעיה פרק נ"ב פסוק ז'!)

1.

פסוק ז': מה ראה הכתוב לחזור על המילים את סריסי פרעה אחרי הנאמר בפסוק ה', ולמה לא קיצר ואמר וישאל אותם?

2.

הסבר את השינוי בסדר המילים בין פסוק ח' בפרקנו ופותר אין אותו; בין פסוק ח' בפרק מ"א ואין פותר אותם; לבין פסוק ט"ו בפרק מ"א ופותר אין אותו.