התוודעות יוסף לאחיו

פסוק א'

"וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו
וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי"

פסוק ב'

"וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי"

רש"י:

ד"ה ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים: לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים נצבים ושומעין שאחיו מתביישין בהיודעו להם.

ראב"ע:

ד"ה להתאפק: לסבול.

ד"ה לכל הנצבים עליו: עד שיצאו כל הנצבים עליו והוצרך לקרוא להוציאם.

פסוק ג'

"אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי"

ספורנו:

אי אפשר שלא מת מדאגתו עלי.

הטור:

ופירוש "חי" – בריא.

הכורם:

חתימת דברי יהודה החרידה את דמיונו ונדמה בעיניו כאלו אביו בסכנה, על כן צעק: "העוד אבי חי".

פסוק ד'

"אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה"

ספורנו:

ד"ה אשר מכרתם: ובזה תדעו שאני יוסף בלי ספק, שלא ידע איש במכירתי ושאני אחיכם זולתנו, כי הקונים לא ידעו שאני אחיכם.      

פסוק ח'

"וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם"

פסוק ט'

"שָׂמַנִי אֱ-לֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם"

מנחה חדשה, (ר' מאיר קאלוו):

ד"ה לאדון לכל מצרים: אל תאמר בלבבך: יוסף אפשר שהוא חשוב בעיני פרעה מפני חכמתו ומפני התועלת הגדול שבא לו על ידו אבל בשאר ערי מצרים לא היה חשוב כל כך מפני כי "מבית האסורים יצא למלוך". וכתוב בנמוסי מצרים, שלא ימלוך העבד, וכל שכן שישנאוהו בהיותו עברי, ואני איני רוצה לבוא אל עיר הממלכה, כדי שלא יודעו בני בחצר המלוכה ויהיה סבה להתעכב במצרים ואני איני רוצה להתעכב שם, כמו שאמרו (בראשית מ"ז ד') "לגור בארץ באנו", לכך אמר להם שיאמרו לאביו: 'שמני אלוקים לאדון לכל מצרים' ובאיזה מקום שתרצה לגור יש לאל ידי להושיבך בו. ולכן 'רדה אלי אל תעמוד', והיותר נאות לך ולבניך היא ארץ גושן.

פסוק י"א

"פֶּן תִּוָּרֵשׁ"

רש"י:

דילמא תתמסכן, לשון מוריש ומעשיר.

ראב"ע:

כמו תכרת, וכן (דברים ד' ל"ח) "להוריש גויים".

רשב"ם:

תתגרש מן הארץ ע"י רעבון, כמו (דברים ט' ג') "והורשתם ואבדתם מהר". מגזרת "ירש" יאמר "תורש", מן "יקש" יאמר (דברים ז' כ"ה) "תוקש בו".

רמב"ן:

דרך כבוד, כי לאחיו אמר "למחיה שלחני אלוהים לפניכם" ולשום לכם שארית, אבל לאביו לא רצה לומר כן ואמר, שאם תתעכב בארץ כנען, תורש, כי אני לא אוכל לשלוח לך לארץ כנען לחם רב מגנזי המלך, כי יחשבו אותי שאני מוכרו שם לעשות לי שם אוצרות כסף ולשוב אל ארצי ואל מולדתי, ובבואכם וידעו כי אתם אבי ואחי, יתן לי המלך רשות.

ר' שלמה דובנא, (באור) (אחרי הביאו דעות ראב"ע ורשב"ם):

אבל רש"י פירש מלשון רשות ומסכנות, כי נמצא מהעניין הזה בכתוב בשלושה שרשים: (תהלים ל"ד) "כפירים רשו", שרשו רוש; (מלאכי א' ד') "כי תאמר אדום רוששני", שרשו רשש, (שמואל א', ב' ז') "ה' מוריש ומעשיר" – שרשו ירש - וכולם ענין הדלות והמסכנות. וכן פרש הרד"ק והוא הנכון. כי מה טעם לומר שיצא מן הארץ, כדי שלא יגרשנו הרעב משם...?

שד"ל, אוהב גר (פירוש על תרגום אונקלוס): 

דלמא תשתיצי (=תכרת) כן הוא בדפוסים עתיקים ומתוקנים, ורש"י הגיה "תתמסכן" ונוסח ראשון עיקר, כי מה צורך להוסיף "וכל אשר לך"?...
פן תכרת ותמות ברעב אתה וביתך וגם עדרי צאנך.

פסוק ט"ז

"וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר
בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף
וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו"

מדרש הגדול:

"וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו". אמרו: מה זה שהוא אחד – הורידנו מגדולתנו, הללו עשרה – על אחת כמה וכמה. הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ה) "שמח מצרים בצאתם" – בצאתם שמחו, בביאתם לא שמחו.

רש"ר הירש:

הנה גם עבדי פרעה השתתפו בשמחת יוסף: שמחו על כך, שמעתה קשרי משפחה יקשרו אותו אל הארץ לתמיד; אות היא למוסריותו הגדולה של יוסף, שגם בין משרתי המדינה לא קמו לו מקנאים.