גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

למיקומה של פרשתנו

ב.

"רואים את הקולות"

ג.

"לבעבור נסות"

ד.

ציווי על עבודה זרה

ה.

בטעם האיסור "לא תבנה אתהן גזית"

פרשת יתרו
שנת תש"ד

לאחר מעמד הר סיני

שמות פרק כ, פסוקים טו - כג

עצה טובה: להבנת פסוק י"ז וענין הנסיון, למד רמב"ם מורה נבוכים חלק ג' פרק כ"ד.
א.  למיקומה של פרשתנו

רמב"ןפסוק ט"ו:

ד"ה וכל העם רואים: דעת המפרשים שהיה זה אחר מתן תורה, והוא שאמר (דברים ה' כ'-כ"ב) ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו וגו' אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' עוד ומתנו וגו'.
ואין כן דעתי, בעבור שאמר בכאן ואל ידבר עמנו אלהים, ולא אמר "עוד", ומשה אמר בכאן אל תיראו, ושם נאמר (שם ה' כ"ה) הטיבו כל אשר דברו. ועוד, כי בכאן לא סיפר שיפחדו רק מן הקולות והלפידים ומן ההר שהוא עשן, ושם פחדו מדבור השכינה, שאמרו כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי (שם ה' כ"ג). ועוד, כי בכאן (בפסוק כ"א) אמר ומשה נגש אל הערפל, ולא אמר שבא בתוכו.
והנכון בעיני בפרשה ובסידור הענין, כי "וכל העם רואים... ויאמרו אל משה" היה קודם מתן תורה, ומתחילה הזכיר כסדר כל דברי האלהים מה שציוה למשה בהגבלת ההר ואזהרת העם ועשרת הדברות, ועתה חזר והזכיר דברי העם אל משה ואמר כי מעת שראו את הקולות ואת הלפידים נעו לאחור ועמדו מרחוק יותר מגבול ההר אשר הגביל משה.
והסדר בדברים, כי בבוקר היו קולות וברקים וקול שופר חזק (לעיל י"ט ט"ז) ועדין לא ירדה שכינה, כענין ורוח גדולה וחזק מפרק הרים משבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה' (מלכים א' י"ט י"א), וחרדו העם במחנה במקום תחנותם (לעיל י"ט ט"ז), ומשה חיזק לבם והוציאם לקראת האלהים ויתיצבו בתחתית ההר (שם י"ז), ובהיותם שם בתחתית ההר מצפים ומתיצבים ירד ה' על ההר באש (שם י"ח), ויעל עשנו עד לב השמים חשך ענן וערפל (דברים ד' י"א), וחרד ההר עצמו ונזדעזע (לעיל י"ט י"ח) כאשר יעשו ברעש הנקרא "זלזלה" או יותר מכן. וכן כתוב (תהלים קי"ד ד') ההרים רקדו כאלים גבעות כבני צאן, ואיננו משל, כאשר איננו משל הים ראה וינס הירדן יסב לאחור (שם ג'), ונתחזק קול השופר מאד (לעיל י"ט י"ט), אז ראו העם וינועו לאחור ויעמדו מרחוק (כאן) יותר מן הגבול, ואז אמרו אליו כולם שלא ידבר עמהם האלהים כלל פן ימותו, כי במראה נהפכו ציריהם עליהם ולא עצרו כח (דניאל י' ט"ז), ואם ישמעו הדיבור ימותו, ומשה חיזקם ואמר להם אל תיראו (פסוק כ'), ושמעו אליו ויעמוד העם מרחוק במעמדם (פסוק כ"א), כי לא רצו בכל דבריו להתקרב אל הגבול, ומשה נגש אל הערפל (שם), לא בא בתוכו, ואז דיבר אלהים עשרת הדברות.
ואחר עשרת הדברות לא הזכיר כאן מה שאמרו הזקנים למשה, כי רצה לבאר כסדר המצות והמשפטים, אבל במשנה תורה (דברים ה' כ') הזכיר משה כי אחרי הדברות קרבו אליו כל ראשי שבטיהם וזקניהם ואמרו לו אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו, כי שיערנו בנפשותינו שלא נוכל עוד לסבול משא דבר ה' אלהים, כי חשבו שירצה האלהים לדבר אליהם כל המצוות, ולכך אמרו קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו ושמענו ועשינו (שם כ"ד), והקב"ה הודה לדבריהם ואמר הטיבו כל אשר דברו, כי כן היה החפץ לפניו שלא ישמיעם רק עשרת הדברות, והיראה ישרה לפניו.

הרמב"ן אינו מזהה את המסופר כאן עם הנאמר בדברים פרק ו' פסוקים י"ט-כ"ה.

מהם נימוקיו?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר