ברכת כהנים

אברבנאל:

הברכה שם משותף, כי יש ממנה מה' לנבראיו והיא השפעה והטבה כמו שנאמר (בראשית כ"ד) וה' ברך את אברהם בכל... ויש ברכה שהיא מהנבראים אליו יתברך והיא הלל ושבח כמו (דברי הימים א' כ"ט) ויברך דוד את ה'... ויש ברכה שהיא מהנבראים קצתם לקצתם והיא אינה שפע כמו ברכת ה' לנבראיו ולא שבח והודאה כברכת הברואים לבורא, אבל תפילה ובקשת רחמים על המתברך שישפיע עליו הקב"ה מברכתו. ולזה נאמר כאן "דבר אל אהרן ואל בניו כה תברכו... אמור להם"... כי אינם אלא מתפללים בלבד על ברכתם – וזהו "אמור להם" שיהיה עניינם אמירה ותפילה עליהם בלבד – לא דבר אחר.

פסוק כ"ג

"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם"

רש"י:

ד"ה אמור להם: כמו שמור וזכור.

עיין רש"י-

שמות פרק י"ח פסוק כ"ב:

ד"ה והקל מעליך: דבר זה להקל מעליך, והקל כמו והכבד את לבו והכות את מואב לשון הווה.

שמות פרק כ' פסוק ז':

ד"ה זכור: זכור ושמור בדבור אחד נאמרו וכן (שמות ל"א): מחלליה מות יומת; (במדבר כ"ח): וביום השבת שני כבשים; וכן (דברים כ"ב) לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך; וכן (ויקרא י"ח) ערות אשת אחיך; (דברים כ"ה) יבמה יבא עליה; הוא שנאמר (תהילים ס"ב): אחת דיבר אלהים שתים זו שמעתי; זכור לשון פעול הוא כמו (ישעיהו כ"ב) אכול ושתו; (שמואל ב' ג') הלוך ובכה; וכן פתרונו תנו לב לזכור תמיד את יום השבת שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת (ביצה ט"ז).

במדבר פרק כ"ה פסוק י"ז:

ד"ה צרור: כמו זכור שמור לשון הווה, עליכם לאייב אותם.

באר את דברי רש"י במקומנו על פי שלשת המקומות הנ"ל, ותרגם את דבריו למונחים דקדוקיים של זמננו.

פסוק כ"ד

"יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ"

רש"י:

ד"ה יברכך: שיתברכו נכסיך.

ד"ה וישמרך: שלא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך, שהנותן מתנה לעבדו אינו יכול לשמרו מכל אדם וכיון שבאים לסטים עליו ונוטלין אותה ממנו מה הנאה יש לו במתנה זו. אבל הקב"ה הוא הנותן הוא השומר. והרבה מדרשים דרשו בו בספרי.

ראב"ע:

ד"ה יברכך: תוספת חיים ועושר. וטעם וישמרך - שישמור התוספת שלא יגזול אחר מה שהוסיף.

ספורנו:

ד"ה יברכך: בעושר ונכסים, שאם אין קמח אין תורה.

ד"ה וישמרך: מן הגזלנים.

העמק דבר:

ד"ה יברכך: נכלל בזה לכל אדם כפי הראוי לו להתברך. לעוסק בתורה - בלימודו, לעוסק במסחר - בסחורתו, תוספת לכל אדם, במה שיש לו.

ד"ה וישמרך: דברכה בעי שמירה, שלא תהפך לרועץ חס ושלום; בעל התורה בעי שמירה מן הגאוה וחילול השם וכדומה, וכמשמעו - שלא ישכח. בעל הנכסים בעי שמירה שלא יהיה העושר לרעתו כמו בקורח ונבות. וכמשמעו - מגניבה ואבידה, וכדומה כל עניין הטעון ברכה, טעון שמירה מן הגורם לצער.

במה שונה האחרון משלושת הראשונים?

1.

פסוק כ"ה: ד"ה ויחנך: (ספרי) יתן לך חן. באר את דברי רש"י ומה הניעו לפרש כך? על פי- בראשית ל"ט כ"א: "וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר" שמות ג' כ"א: "וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם" שמות י"ב ל"ו: "וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם""

2.

פסוק כ"ו: ד"ה ישא ה' פניו: יכבוש כעסו. באר את דברי רש"י, ומה הניעו לפרש כך? על פי במדבר רבה י"א (י"ד): יעביר כעסו ממך. ואין ישא אלא לשון הסרה כשנאמר (בראשית מ') ישא פרעה את ראשך מעליך. פניו אלה פנים של זעם. כשנאמר (ויקרא כ') ונתתי את פני בנפש ההיא והכרתי אותו. כלומר, אותם פנים של זעם שהיו ראויות לבוא אליך יסירם ממך. מה הצריך את המדרש להוסיף את דבריו האחרונים "כלומר..."?

פסוק כ"ו

"יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ"

גמרא ראש השנה דף י"ז ב':

שאלה בלוריאה הגיורת את רבן גמליאל: כתוב בתורתכם (דברים י') אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד וכתיב (במדבר ו') ישא ה' פניו...?? נטפל לה ר' יוסי הכהן, אמר לה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם שנושה בחברו מנה וקבע לו זמן בפני המלך ונשבע לו בחיי המלך; הגיע זמן ולא נתן לו כלום. בא לפייס את המלך. אמר לו (המלך): עלבוני מחול לך, לך ופייס את חברך. הכא נמי: כאן (דברים י' – אשר לא ישא פנים) בעבירות שבין אדם לחברו, כאן (במדבר ו') - בעברות שבין אדם למקום.

במדבר רבה י"א (י"ד):

ישא ה' פניו - וכי הקב"ה נושא פנים? והלא כבר נאמר (דברים י') אשר לא ישא פנים! אמר הקב"ה: כשם שהם נושאים לי פנים, כך אני נושא להם פנים. כיצד? כתבתי בתורתי (דברים ח') "ואכלת ושבעת וברכת" ואדם מישראל יושב הוא ובניו ובני ביתו ואין לפניהם כדי שביעה ונושאין לי פנים ומברכין, ודקדקו על עצם עד כזית עד כביצה - לפיכך ישא ה' פניו.

מה ההבדל בין שתי התשובות הניתנות בזה לאותה הקושיה?

רשב"א, (ר' שלמה בן אדרת בפירושו לאגדות, עין יעקב ברכות כ' ב'):

ישא ה' פניו. פנים הוא שם לפני האדם ושאר בעלי חיים: ... ומפני שהכעס והרצון ניכר בפנים הושאל לכעס (שמואל א' א') ופניה לא היו לה עוד... ולרצון (תהלים ל"א) האירה פניך על עבדך, והושאל למעלה ולרחמנות (ויקרא י"ט ט"ו) לא תשא פני דל...
וכבר ידעתי שאין לפניו יתברך לא כעס ולא רצון ולא נאמרו מידות האלו בו יתברך אלא מצד פעולותיו והמקבל אותם. כשיגמול החוטא ויענישהו, יראה מצד הפעולה כאילו כעס יתברך עליו, וכאשר יגמלנו הטוב על צדקותיו אשר עשה, יראה כאילו רצון ה' עליו ומראה לו פנים של הידור. והוא יתברך לא ישתנה חלילה ואינו מתפעל למידות האלה, רק שהמעשה משתנה מצד המקבל לפי מעשיו. והוא אמרו (דברים ל"ב) הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט.

1.

מהו הקושי בפסוקנו (ובמקומות רבים בתורה) שמתרץ רשב"א, וכיצד הוא מתרצו?

2.

באר את הביטויים המסומנים בקו!