גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

בטעם נחש הנחשת

ב.

הנחשים

ג.

שאלות בתרגום אונקלוס

פרשת חוקת
שנת תש"ג

נחש הנחשת

במדבר פרק כא, פסוקים א - ט

א.  בטעם נחש הנחשת

פסוקים ד'-ט'

"וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ. וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּא-לֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל. וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בה' וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי"

אברבנאל:

למה ציוה ה' למשה "עשה לך שרף ושים על נס", כי מה היה התועלת בזה? אם כנגד הנחשים שלא ינשכו עוד – והנה הכתוב אומר "והיה כל הנשוך וראה אותו וחי" – לא יחדלו הנחשים מנשיכתם, ואם היה לתרופת הנשוכים - יהיה הדבר זר מאוד, כי ראיית השרף יוסיף רעה על רעה בנשוך בפעולת הדמיון...

והנה דעות שונות בתשובת השאלה הזו:

ראש השנה פרק ג' משנה ח':

והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל (שמות י"ז). וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה, אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם בשמים - היו מתגברים, ואם לאו - היו נופלין. כיוצא בדבר אתה אומר: "עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי" (במדבר כ"א). וכי נחש ממית או נחש מחיה, אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים, היו מתרפאים, ואם לאו – היו נימוקים.

ראב"ע, פסוק ח':

ד"ה עשה לך: כדמות נחש שרף מנחושת, כי כן כתוב על נס שיהיה גבוה ויראו אותו הכל. ורבים השתבשו ואמרו כי זאת הצורה לקבל כח עליונים וחלילה חלילה כי הדבר נעשה בציווי השם. ואין לנו לחפש למה צורת נחש ואם לא כן יראנו היש עץ שימתיק המים המרים - אפילו הדבש לא ימתיקם. ומה טעם לשום דבלת תאנים על השחין ואין בתולדת הדבלה להסיר השחין. והאמת כי נשגבה ממנו דעת עליון.

רשב"ם, פסוק ט':

ד"ה והביט: שיסתכל לשמים למעלה.

רמב"ן, פסוק ט':

ד"ה ויעש נחש: לא נאמר לו לעשותו של נחושת, אלא אמר משה הקב"ה אמר לי נחש, אני אעשנו של נחושת, לשון נופל על הלשון, זה לשון רש"י מדברי רבותינו (בראשית רבה ל"א ח').
ולא הבינותי זה, שהרי הקב"ה לא הזכיר לו "נחש" אלא " עשה לך שרף ". אבל דעתם לומר כי הלך משה אחר שם העצם אשר לו. והנראה בעיני בסוד הדבר הזה, כי הוא מדרכי התורה שכל מעשיה נס בתוך נס, תסיר הנזק במזיק ותרפא החולי במחליא, כמו שהזכירו (מכילתא ויסע א') בויורהו ה' עץ (שמות ט"ו כ"ה) וכן במלח אלישע במים (מלכים ב' ב' כ"א)...
וכשיהיה כל זה כך, ראוי היה לישראל נשוכי הנחשים השרפים שלא יראו נחש ולא יזכרו ולא יעלו על לב כלל, וציוה הקב"ה למשה לעשות להם דמות שרף, הוא הממית אותם. וידוע כי הנחשים השרפים אדומי העינים רחבי הראש שגופם כעין הנחשת בצוארם, ולכן לא מצא משה לקיים מצותו בשרף בלתי שיעשה נחש נחשת כי הוא דמות נחש שרף, ואם יעשנו מדבר אחר היה דמות נחש ולא דמות שרף. ומה שאמרו מן הלשון הנופל על הלשון, כי הזכרת השם בלבד תזיק.
והכלל, כי ציוה השם שיתרפאו במזיק הממית בטבע ועשו דמותו ושמו, וכשיהיה האדם מביט בכוונה אל נחש הנחושת שהוא כעין המזיק לגמרי, היה חי, להודיעם כי השם ממית ומחיה.

זוהר שלח, קע"ה:

והיה כל הנשוך וראה אותו וחי, למה? אלא כשהיה הופך עיניו ורואה דיוקנו דנחש, מיד נפחד ומתפלל לה', ויודע שזה היה עונשו שנתחייב בו. כל זמן שהבן רואה רצועת אביו, מתירא מפני אביו... על דא: "וראה אותו וחי". ראה רצועה שהיתה מלקה בו – וגרם לו זה להגאל.

רש"ר הירש:

לא באה נשיכת הנחשים אלא כדי להראות לעם שעל כל צעד ושעל אורבות לו סכנות ורק כוחו של הבורא יתברך באורח נסי מרחיקן כל כך שאפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו. כל הנשוך הוטל עליו רק לשים מעיניו בדמות הנחש למען ידע ויבין – אף לאחר שחסדי הבורא הרחיקו מעליו את הנחשים – כי הסכנות מצויות תמיד ובכל יום ובכל שעה, והקב"ה שומרו ומצילו. ויחשוב כל רגע ורגע בחיינו בעינינו כמתנה חדשה מידו יתברך ואין דבר העלול לשמחנו בחלקנו – אף אם דל הוא – ולהביננו את החסדים מושפעים עלינו, כמו ידיעתנו את התהום הרובצת לרגלינו כל דרך חיינו ושרחמי שמים מעלימים אותה מעינינו ומעבירים אותנו על פניה כעל כנפי נשרים. אשרי המתבונן בנחשים השרפים הבלתי נראים אשר סביב שתו עלינו, שרק ה' יתברך משים לאל את כוחם... מכאן התרופה שכל נשוך יזכר תמיד בנשיכת הנחש – "והיה כל הנשוך וראה אותו וחי".

מהן דעות החכמים המוזכרים בשאלה הנ"ל, ומה ההבדלים שבין גישותיהם?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר