פסוק ד'
"אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי"
רש"י:
על כמה עבירות היו חייבין לי קודם שנזדווגו לכם, ולא נפרעתי מהם אלא על ידכם.
ראב"ע:
אתם ראיתם הנקמות שעשיתי במצרים בעבורכם...
ספורנו:
כמה הפצרתי כדי שישובו מרשעם, כי לא אחפוץ במות המת, ובהקשותם ערפם הוצרכתי להרבות אותותי ומופתי בקרבם להשחיתם.
| 1. |
מה קשה בפסוק לשלושת המפרשים? |
| 2. |
מי משלשתם הקרוב ביותר לפשט? |
| 3. |
מהי מעלת פירוש רש"י, וחולשת פירוש ספורנו? |
פסוק ד'
"אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי"
רש"י:
ד"ה על כנפי נשרים: כנשר הנושא גוזליו על כנפיו, שכל שאר העופות נותנים את בניהם בין רגליהם, לפי שמתיראין מעוף אחר שפורח על גביהם, אבל הנשר הזה אינו מתירא אלא מן האדם, שמא יזרוק בו חץ, לפי שאין עוף אחר פורח על גביו, לכך נותנן על כנפיו, אומר מוטב יכנס החץ בי, ולא בבני. אף אני עשיתי כן, (שמות י"ד י"ט) ויסע מלאך הא-להים וגו' (שם כ') ויבא בין מחנה מצרים וגו', והיו מצרים זורקים חצים ואבני בליסטראות והענן מקבלם.
| 1. |
השווה דברי רש"י כאן לדבריו לעיל פרק י"ד פסוק כ':
ד"ה ויבוא בין מחנה מצרים: משל למהלך בדרך ובנו מהלך לפניו. באו לסטים לשבותו, נטלו מלפניו ונתנו לאחריו, באו זאבים מאחריו, נתנו לפניו, באו לסטים לפניו וזאבים מאחריו, נתנו על זרועו ונלחם בהם, כך (הושע י"א ג') ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו.
עיין עוד רש"י דברים פרק א' פסוק ל"א:
ד"ה כאשר ישא איש את בנו: כמו שפירשתי אצל (שמות י"ד י"ט) ויסע מלאך הא-להים ההולך לפני מחנה ישראל וגו'. משל למהלך בדרך ובנו לפניו באו לסטים לשבותו וכו'.
שם פרק ל"ב פסוק י"א:
ד"ה כנשר יעיר קנו: נהגם ברחמים ובחמלה כנשר הזה רחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן בין שוכה לחברתה, כדי שיעורו בניו, ויהא בהם כח לקבלו.
ד"ה יפרוש כנפיו: כשבא ליטלן ממקום למקום אינו נוטלן ברגליו כשאר עופות, לפי ששאר עופות יראים מן הנשר, שהוא מגביה לעוף ופורח עליהם, לפיכך נושאן ברגליו מפני הנשר, אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ לפיכך נושאן על כנפיו. אומר מוטב שיכנס החץ בי ולא יכנס בבני, אף הקב"ה (שמות י"ט ד') ואשא אתכם על כנפי נשרים, כשנסעו מצרים אחריהם והשיגום על הים היו זורקים בהם חצים ואבני בליסטראות, מיד (שמות י"ד י"ט-כ') ויסע מלאך הא-להים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו'.
מה הרעיון המשותף במקומות האלה? |
| 2. |
השווה דברי רש"י במקומנו לדברי ספורנו:
ד"ה ואשא אתכם: דרך לא עבר בה איש, כמו הנשר המוליך את בניו ברום האוויר, אשר לא ילך בו שום מין עוף אחר, וזה להבדיל אתכם מכל העמים ועסקיהם להיות לי.
מה ביניהם? |
פסוק ה'
"וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ"
רש"י:
ד"ה ועתה: אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם מכאן ואילך, שכל התחלות קשות.
דברי רש"י כאן מובנים לפי דבריו בדברים י"א י"ג:
ד"ה והיה אם שמע תשמעו: אם שמוע בישן תשמעו בחדש. וכן (דברים ח' י"ט) והיה אם שכוח תשכח, אם התחלת לשכוח סופך שתשכח כולה, שכן כתיב במגילה אם תעזבני יום יומים אעזבך.
| 1. |
העתק את פסוקנו (עד "בקולי") בסימני פיסוק לפי פירוש רש"י! |
| 2. |
במה הלכו המתרגמים רש"ר הירש ובובר-רוזנצוויג בדרך אחרת מאשר הלך רש"י?
הירש:
אונד נון וונן איהר אויף מיינע שטיממע ארנסטליך הערען וואלט...
בובר:
אונד יעטצט הערט איהר געהארזאם אויף מיינע שטיממע... |
| 3. |
מה ראו שני המתרגמים להוסיף מילה בתרגומם שאינה בפסוק? |
פסוק ב'
"וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר"
רש"י:
ויחן שם ישראל: כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת.
דבריו אלה לקוחים ממדרש ויקרא רבה ט' ט':
גדול השלום; שבכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו – נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת – כיוון שבאו לפני הר סיני נעשו כולם חניה אחת, דכתיב ויחן שם ישראל...
אמר הקב"ה: הרי שעה שאני נותן תורה לישראל.
|
מה יש ללמוד מדברי רש"י כאן על דרך עיבודו את מקורותיו? |
שאלה קשה
שאלה קשה ביותר
